ביאור:מ"ג ויקרא יא לב
וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא עריכה
וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא מכל כלי עץ. הקרוב אלי בזה, כי "מהם במותם" ירמוז לכל הנזכרים למעלה בבהמה טמאה ושרץ וחיה, כי למה יזכיר טומאת הכלים והבגדים בשרצים ביחוד, והיא נוהגת גם בנבלות, וכן כל המשפטים אשר יזכיר בהכשר האוכלין כולן שוין בכל הטומאות, ובכללן דבר הכתוב: ואל יקשה עליך היות "בהם במותם" שבכתוב הראשון בשרצים ו"מהם במותם" בכתוב השני בכולן, כי כן במקומות רבים. ויתכן לומר, שהמתין הכתוב עד שהזכיר כל הטמאים בבהמה ובחיה ובשרצים, ואח"כ בסוף הזכיר הטומאה בכלים באחד אשר ישלים בו ללמוד ממנו לכל האחרים, כי דעת רבותינו (חגיגה יא.) שיהיה "מהם במותם" בשרצים, וממנו ילמדו על השרץ שהוא מטמא בכעדשה. וכן נהג הכתוב בטבילה, שהזכיר (בפסוק זה) בסוף כל הטומאות טומאת הכלים וטבילתן, וממנו נלמוד לאדם וכלים בכל שאר הטומאות הנזכרות:
מִכָּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק כָּל כְּלִי אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם עריכה
מכל כלי עץ. ולא כלי אבנים ולא כלי אדמה: שק. טלית של נוצת עזים: אשר יעשה מלאכה בהם. ולא תשמיש כיסוי שאין עושין בתוכם כלום:
בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר: עריכה
במים יובא. (יבמות עה) ואף לאחר טבילתו טמא הוא לתרומה: עד הערב. ואח"כ: וטהר. בהערב השמש:
במים יובא. ואף לאחר טבילתו טמא הוא לתרומה עד הערב השמש, ואחר כך הוא נטהר בהערב שמשו. לשון רש"י: ומדרשו בתורת כהנים (פרק ח ט) וטמא עד הערב, יכול לכל, תלמוד לומר וטהר, אי וטהר יכול לכל דבר, תלמוד לומר וטמא עד הערב, הא כיצד טהור לחולין מבעוד יום, ולתרומה משתחשך. ושיעור הכתוב לפי המדרש, במים יובא וטהר וטמא עד הערב. ועל דרך הפשט, במים יובא וטמא עד הערב וטהר בערב. והנה הזכיר הכתוב בכל הפרשיות "עד הערב", כי יתפוס הטהרה לתרומת הקדשים, כמו שאמר (להלן כב ו ז) וטמא עד הערב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים, ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא. אבל הטהרה לחולין או למעשר היא בטבילה בלבד, ולא יזכירנה בכאן, כי איננו מצוה להטהר לחולין, ואם רצה אוכלן בטומאה:
במים יובא. הבגד או השק או הכלי שהוא מקבל טומאה וצריכין אנו למסורת: