ביאור:מ"ג דברים ב יט
וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן עריכה
וקרבת מול בני עמון. פירוש ובקרבך אליהם:
אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם עריכה
[מובא בפירושו לפסוק ה'] כי לא אתן לכם מארצם. וכן כתיב במואב אל תצר את מואב וכן בבני עמון אל תצורם כל האזהרות הללו הוצרך משה להודיע עכשיו פן ירך לבבם לאמר אם רצון הקב"ה לתת לנו נחלה ויכולת בידו למה לא הוריש לנו אלה האומות שעברנו דרך עליהם לכך הודיעם עכשיו שהקדוש ברוך הוא לא חפץ בדבר שהרי נתנה הקב"ה להם ככתוב בכלם כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר כי לבני לוט נתתי את ער ירושה וגם בעמון כי לבני לוט נתתיה ירושה לכבוד אברהם שקרובים היו:
אל תצורם ואל תתגר בם. לא נאמר כאן ואל תתגר בם מלחמה כדרך שנאמר למעלה אצל מואב, לפי שגירוי בעלמא בלא מלחמה לא נאסר למואב אבל לעמון אסר אפילו סתם גירוי בלא מלחמה, לפי שמואב שכר על ישראל את בלעם ולא מצינו שהיה לעמון חלק בזה אע"פ שלא הועילו מעשיו מכל מקום גרם צער לישראל, ועוד שמואב היה לו חלק גם בזנות ולא מצינו זה בבני עמון אע"פ שמצד שלא קדמום בלחם ומים גרמו להם לזנות כמבואר למעלה פר' פנחס (כה יז) מ"מ לא מצינו שהפקירו בנותיהם, ואולי נמשך זה לשרשם כי גם במעשה של בנות לוט היתה אמם צנועה קצת.
[מובא בפירושו לבראשית פרק י"ט פסוק ל"ז] מואב. זו שלא היתה צנועה פירסמה שמאביה הוא אבל צעירה קראתו בלשון נקיה וקבלה שכר בימי משה שנאמר בבני עמון (דברים ב) אל תתגר בם כלל ובמואב לא הזהיר אלא שלא ילחם בם אבל לצערן התיר לו:
[מובא בפירושו לפסוק ט'] ואל תתגר בם. לא אסר להם על מואב אלא מלחמה אבל מיראים היו אותם ונראים להם כשהם מזויינים לפיכך כתיב (במדבר כב) ויגר מואב מפני העם שהיו שוללים ובוזזים אותם אבל בבני עמון נאמר ואל תתגר בם שום גרוי בשכר צניעות אמם שלא פרסמה על אביה כמו שעשתה הבכירה שקראה שם בנה מואב:
[מובא בפירושו לפרק כ"ג פסוק ז'] לא תדרש שלמם. מכלל שנאמר (להלן פסוק יז) עמך ישב בקרבך, יכול אף זה כן, ת"ל לא תדרוש שלומם, לשון רש"י. והמדרש הזה בספרי (תצא רנא) מטובתם, מכלל שנאמר שם בטוב לו לא תוננו, הוציא את אלו מאותה טובה. אבל לא תדרוש שלומם נדרש בספרי לפי שנאמר (לעיל כ י) כי תקרב אל עיר וקראת אליה לשלום, יכול אף עמון ומואב כן ת"ל לא תדרוש שלומם, וכן בתנחומא: והנראה אלי כי מלחמת עמון ומואב אסרה הכתוב עלינו לדורות. והכתוב שאמר (לעיל ב ט יט) "אל תתגר בם" אינה מצוה לשעה בלבד אבל היא מצות לא תעשה לדורות, זהו שאמר (שם) כי לבני לוט נתתיה ירושה, והנה ארצם להם לעולם כי היא נחלה שהנחילם השם. אם כן הכתוב שאמר "לא תדרוש" יצוה אם נלחם עליהם בעיר שכבשו הם מן העמים שלא נקרא להם לשלום. וכן אם יבואו הם להלחם בארצנו, מותר לנו לרדוף אחריהם ולכבוש מהם המדינות, להכות יושבי הערים שעשו עמנו הרעה, כמו שעשה יפתח (שופטים יא לג) ויכם מערוער ועד בואך מנית עשרים עיר. וכן עשה דוד לכל ערי בני עמון (ש"ב יב לא), בעבור שהם פרצו הגדר תחלה ונלחמו בו. ואז לא נצטרך לקרא בשלומם, ונכה בנלחמים בנו כל עיר מתים הנשים והטף אם נרצה: ואמרו במדרש רבה (במדב"ר כא ו), והכיתם כל עיר מבצר וכל עיר מבחור וכל עץ טוב תפילו וכל מעיני מים תסתומו (מ"ב ג יט), אמרו לו, הכתוב אומר (לעיל כ יט) לא תשחית את עצה, ואתה אומר כן, אמר להם על כל האומות צוה, וזו קלה ובזויה היא שנאמר (מ"ב ג יח) ונקל זאת בעיני ה' ונתן את מואב בידכם, שנאמר לא תדרוש שלומם וטובתם, אלו אילנות טובים. וכל זה להזיקם ולצערם, אבל הארץ תשאר למשפחה ההיא שהיא נחלה שהנחילם השם. וזה הענין מוזכר באגדות בבראשית רבה (עד יג) ובמדרש תילים (ס, א): ועל דרך הפשט טעם לא תדרוש שלומם וטובתם, כאומר אע"פ שהם בני משפחתכם ואברהם אביכם אהב את אביהם כאח לו יונק שדי אמו, לא תהיו אתם לו כאחים דורשי שלום וטובה, כי הם הפרו ברית אחוה ותהיה מופרת לעולם: והנה השם שמר לבני לוט זכות אביהם שליוה את נביאו בדרך אשר שלחו ה' ולכך הנחילם מנחלת אברהם, והעניש את בניו בחטאם שלא ידבקו בישראל. וכן המצרים הרחיקם שלשה דורות מפני רשעם אשר עשו עמנו רעות רבות וצרות, אבל לא יתעב אותם לעולם, בעבור שהיינו גרים בארצם ונמלטנו עמהם בימי הרעב בכבוד שעשו לאבינו והמליכו עליהם ממנו קצין ומושל. וכן עשה עם אדום, שמר להם זכות אבות שהיו מזרע קדש, והרחיקם שלשה דורות בעבור שיצאו לקראתינו בחרב ולא זכרו ברית אחים: והקבלה מן רבותינו (יבמות עח.) כי אין דור שלישי מימי משה, אבל כאשר יתגייר אחד מהם יבא הדור השלישי שלו בקהל ה':
אל תצרם. מפעלי הכפל: ואל תתגר בם. מבנין התפעל מנחי הלמ"ד ה"א:
כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה: עריכה
כי לבני לוט. בשביל שהיה קרובו של אברהם וכ"ש אתם שבני אברהם אתם: