ביאור:מ"ג דברים ב ו
אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם עריכה
אכל תשברו מאתם בכסף. אם תתאוו לאכול מפירות ארצם לא תקחו מהם רק בכסף מלא לרצונם, וזה טעם "מאתם". וגם מים לא תשתו מהם כלל רק בכסף לרצונם:
אכל תשברו מאתם. אם ירצו למכור ויש אומרים כי המלה בתימה והטעם כי אין להם צורך למאכל ולמשתה אלה השנים שעברו, והעד על כן כי יי' אלהי"ך ברכך:
אכל תשברו מאתם. בתמיה, וכי צריכין אתם לקנות אוכל ומים מאתם והלא אינכם חסרים כלום, ולכך סמך לו כי ה' אלהיך ברכך בכל מעשה ידיך זה ארבעים שנה לא חסרת דבר:
[מובא בפירושו לפסוק ז'] לא חסרת דבר. ויכירו שלא תקנו מהם לצורך, אבל תקנו להנאתם מצד אחוה, וכדי שיבואו אליכם ויראו מעשי ה' ונפלאותיו.
[מובא בפירושו לפרק כ"ט פסוק ה'] לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם. הטעם, לא אכלתם ממנו שתוכלו לחיות ממנו, כי עיקר מחיתם במן היתה, למען תדעו כי אני ה' אלהיכם המחיה אתכם במעשה הנס. ואין טעמו שלא אכלו לחם כלל כמו לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי (לעיל ט ט), כי בקצת העתים היה לישראל במדבר לחם, כמו שכתוב (שם ב כח כט) אכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער. ורבותינו הזכירו (יומא עה:) דברים שתגרי אומות העולם מביאים להם במדבר: ואפשר עוד, כי מעת שירד המן עד בואם אל שעיר לא אכלו לחם כלל כי הלכו במדבר הגדול והנורא, אבל בשנת הארבעים קרבו לישוב ונאמר להם (לעיל ב ד ו) ואת העם צו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו, אכל תשברו מאתם, ושם (פסוק ז) כתוב זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר, ומן העת ההיא היו האדומים והמואבים מקדימים אותם בלחם ובמים והיו גדולי ישראל קונים מהם ואוכלים לתענוג, לא לצורך ולא לשבעה, ועיקר המחיה שלהם במן:
וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם: עריכה
תכרו. לשון מקח וכן (בראשית נ) אשר כריתי לי שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה:
[מובא בפירושו לפסוק ז'] והנה כן היה שקנו מבני עשו אוכל ומזון, כמו שאמר (להלן פסוקים כח כט) אכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי וגו' כאשר עשו לי בני עשו וגו':