ביאור:בבלי גיטין דף יב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט
מסכת גיטין דף:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
דלמא לא היא: עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם, אלא דמיגו דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני, וחזי ליה, ומיגו דזכי ליה לנפשיה – זכי לחבריה, אבל הכא לא!?
ועד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דכתיב [ובקצרכם את קציר ארצכם, לא תכלה פאת שדך בקצרך, ולקט קצירך] לא תלקט לעני [ולגר תעזב אתם, אני ה' אלקיכם (ויקרא כג, כב)[1] לא תלקט לו לעני[2], אבל הכא – לא!?
ורבי אליעזר - האי 'לא תלקט' מאי עביד ליה?
מיבעי ליה להזהיר לעני על שלו[3].
שאם ירצה שלא לזון [את עבדו – רשאי, ושלא לזון את אשתו אינו רשאי]:
שמעת מינה יכול הרב לומר לעבד[4] "עשה עמי[5] ואיני זנך[6]"!?
הכא במאי עסקינן? — דאמר ליה: "צא – מעשה ידיך למזונותיך", דכוותה גבי אשה דאמר לה "צאי – מעשה ידיך במזונותיך"[7] אשה אמאי לא [אמאי אינו יכול לומר לה כך]?
אשה – בדלא ספקה[8].
[9]עבד נמי בדלא ספיק?
[10]עבדא דנהום כרסיה לא שויא[11] – למריה ולמרתיה למאי מיתבעי?[12]
תא שמע [תוספתא מכות פ"ב ה"ח [צוקרמאנדל]]: עבד[13] שגלה לערי מקלט – אין רבו חייב לזונו; ולא עוד אלא שמעשה ידיו לרבו. – שמע מינה 'יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך'!
הכא במאי עסקינן? דאמר לו: "צא – מעשה ידיך למזונותיך".
אי הכי מעשה ידיו אמאי לרבו?
להעדפה[14].
'העדפה' – פשיטא!?
מהו דתימא כיון דכי לית ליה – לא יהיב ליה, כי אית ליה נמי לא לישקול מיניה[15] – קא משמע לן.
ומאי שנא לערי מקלט?
סלקא דעתא אמינא (דברים ד מב: לנוס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת, והוא לא שנא לו מתמל שלשם; ונס אל אחת מן הערים האל) וחי[16] – עביד ליה חיותא טפי – קא משמע לן.
והא מדקתני סיפא: אבל אשה שגלתה לערי מקלט – בעלה חייב במזונותיה, מכלל דלא אמר לה, דאי אמר לה בעלה – אמאי חייב? ומדסיפא דלא אמר לה – רישא נמי דלא אמר ליה!?
לעולם דאמר ליה, ואשה בדלא ספקה.
והא מדקתני סיפא: ואם אמר לה: "צאי – מעשה ידיך במזונותיך", רשאי, מכלל דרישא דלא אמר לה?
הכי קאמר: ואם מספקת ואמר לה "צאי מעשה ידיך במזונותיך" – רשאי.
'מספקת' – מאי למימרא?
מהו דתימא (תהלים מה יד): כל כבודה בת מלך פנימה [ממשבצות זהב לבושה][17] – קא משמע לן.
לימא כתנאי: רבן שמעון בן גמליאל אומר: יכול העבד לומר לרבו בשני בצורת "או פרנסני או הוציאני לחירות"; וחכמים אומרים הרשות ביד רבו: מאי לאו בהא קמיפלגי: דמר סבר 'יכול' ומר סבר 'אינו יכול'!?
ותיסברא [18]? האי 'או פרנסני או הוציאני לחירות' – 'או פרנסני או תן לי מעשה ידי בפרנסתי' מיבעי ליה!? ועוד: מאי שנא 'בשני בצורת' [19]?
אלא הכא במאי עסקינן? - דאמר לו "צא מעשה ידיך למזונותיך", ובשני בצורת לא ספק [20]: רבן שמעון בן גמליאל סבר: "או פרנסני או הוציאני לחירות", כי היכי דחזו לי אינשי ומרחמין עלי, ורבנן סברי: מאן דמרחם אבני חרי - אעבד נמי רחומי מרחם [21].
תא שמע דאמר רב: 'המקדיש ידי עבדו - אותו העבד לוה ואוכל ועושה ופורע' [22] - [23] שמע מינה יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך!
הכא במאי עסקינן - במעלה לו מזונות.
אי הכי - למאי
'לוה ואוכל'?
להעדפה [24].
ולימא ליה הקדש: עד השתא סגי לך בלא העדפה - והשתא נמי תיסגי לך בלא העדפה!?
הקדש גופיה ניחא ליה, כי היכי דלשבח עבדיה [25].
'עושה ופורע'? קמא קמא קדיש ליה!?
בפחות פחות משוה פרוטה [26].
הכי נמי מסתברא [27], דאמר רב: 'המקדיש ידי עבדו - אותו העבד עושה ואוכל' - דאי לא עבדא מאן פלח ליה [28]; אי אמרת בשלמא הך [29] במעלה [30] ואינו יכול, והא [31] בשאינו מעלה – שפיר, אלא אי אמרת הך [32] בשאינו מעלה [33] ויכול [34], דאי לא עבדא - מאן פלח ליה [35] - מאן דבעי ניפלחיה!? [כלומר: מי שחפץ יעסיקנו, ואם לא ירצה אף אחד – לא יעסיקו אותו, ולא תהיה לו פרנסה, ואין זה מעניננו]
אלא לאו שמע מינה 'אינו יכול'?
שמע מינה.
תא שמע: [36] דאמר רבי יוחנן: הקוטע יד עבדו של חבירו - נותן שבתו [37] ורפואתו [38] לרבו, ואותו העבד ניזון מן הצדקה' [39] שמע מינה יכול הרב לומר לעבד 'עשה עמי ואיני זנך'!
הכא במאי עסקינן? - במעלה לו מזונות.
אי הכי אמאי 'ניזון מן הצדקה'?
להעדפה [40].
אי הכי 'ניזון' [41]? 'מתפרנס' מיבעי ליה [42]! אלא לאו שמע מינה 'יכול [הרב לאמר לעבד עשה עמי ואני זנך]’?
שמע מינה.
אמר מר: 'נותן שבתו ורפואתו לרבו'; 'שבתו' – פשיטא [43]!?
רפואתו איצטריכא ליה.
רפואתו דידיה היא, דבעי איתסויי ביה!?
לא, צריכא דאמדוה לחמשא יומי [44], ועבדו ליה סמא חריפא, ואתסי בתלתא יומי: מהו דתימא 'צערא דידיה הוא [45]' - קא משמע לן [46].
תניא: 'אמר רבי אלעזר: אמרנו לו למאיר [47]: והלא זכות הוא לעבד שיוצא מתחת ידי רבו לחירות!?
אמר לנו: חוב הוא לו: שאם היה עבד כהן פוסלו מן התרומה.
אמרנו לו: והלא מה אם ירצה שלא לזונו ושלא לפרנסו – רשאי [48]!
אמר לנו: ומה אילו עבד כהן שברח, ואשת כהן שמרדה על בעלה - הלא אוכלין בתרומה, וזה אינו אוכל; אבל אשה - חוב הוא לה [49], שכן פסלהּ מן התרומה ומפסידה מן המזונות'.
מאי קאמרו ליה ומאי קא מהדר להו [50]?
הכי קאמר להו: השבתוני על המזונות [51] - מה תשיבוני על התרומה [52]? וכי תימרו [53]: 'אי בעי [54] זריק ליה גיטא [55] ופסיל ליה [56]' - [57] שביק ליה ועריק [58] ואזיל לעלמא [59].
הערות עריכה
- ^ Note: או לחילופין: [(ויקרא יט, י): וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט, לעני ולגר תעזב אתם, אני ה' אלקיכם.]
- ^ סמכינהו רחמנא 'לא תלקט' 'לעני ולגר' ודרשינן סמוכין: לא תלקט אתה לצורך העני
- ^ עני הראוי ליטול פאה ויש לו שדה הזהירו הכתוב להניח בה פאה
- ^ כנעני
- ^ מלאכה
- ^ אלא חזור על הפתחים
- ^ Note:
משנה כתובות ד,ד : האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף, ובשטר, ובביאה; וזכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפר נדריה; ומקבל את גיטה, ואינו אוכל פירות בחייה. נישאת--יתר עליו הבעל, שהוא אוכל פירות בחייה, וחייב במזונותיה, ובפורקנה, ובקבורתה. וכן בגמרא כתובות (נח,ב): אמר רב הונא אמר רב: יכולה אשה לומר לבעלה "איני ניזונת ואיני עושה". קסבר כי תקינו רבנן מזוני עיקר ומעשה ידיה משום איבה, וכי אמרה איני ניזונת ואיני עושה הרשות בידה – ולפיכך אין הבעל יכול לומר לה: "צאי – מעשה ידיך במזונותיך"!?
- ^ לזון במעשה ידיה, וצריך להוסיף משלו
- ^ ופרכינן
- ^ ומשני
- ^ עבד שאינו שוה לחם אָכְלוֹ
- ^ הלכך אינו מוסיף משלו, אלא יחזור על הפתחים, כי מי יכופנו לזונו ולהפסיד שלו? אבל אשה – כך התנה עמה בכתובתה: 'ואת תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי'.
- ^ שהרג בשוגג
- ^ שמעשה ידיו עודפים על מזונותיו
- ^ ויהא ביד העבד, שמא יש יום שלא ימצא להשתכר
- ^ Note: אולי גם: (ויקרא כה לה) וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך, והחזקת בו גר ותושב וחי עמך] – ואם כן יש בו "וחי" פעמים, לומר: 'חיותא טפי'
- ^ 'כבודה בת מלך' – כל ישראל בני מלכים; 'פנימה' – צנועה, ואין דרכה לצאת ולסבב בעיר, שאינה משם ואין מכירין אותה להביא לה מלאכה בביתה, אלא אם כן מסבבת בעיר למצוא מלאכה להשתכר
- ^ דבדאמר ליה "עשה עמי" קא מיירי
- ^ אפילו בשני שובע - כיון דאמר ליה "עשה עמי" - הרי הן לו שני בצורת
- ^ אינו מספיק
- ^ דשייך במצות כאשה
- ^ לא יעשה תחלה, דפרוטה קמייתא קדשה לה, ושוב אסור לו! אלא לוה תחילה, ואוכל, ועושה פחות פחות משוה פרוטה, ופורע - כדמפרש לקמיה, וקא סלקא דעתן בשאין מעלה לו מזונות, וקאמר דיכול להקדיש!
- ^ אלמא
- ^ מזונות מרווחין יותר, מה שאין דרך בעליו להאכילו
- ^ בגוף בריא
- ^ עד שלא תצטרף הפרוטה – יפרענה, דלא חייל הקדש אפחות משוה פרוטה
- ^ דבמעלה לו מזונות קאמר
- ^ שמאחר שאין עושין לו מאכל - מה יאכל העבד הזה? מי יעבדנו ומי יזמן לו מזונות
- ^ הך דלעיל, דקאמר רב דחל הקדש
- ^ לו מזונות קאמר, ואין יכול הרב לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך"
- ^ דקאמר לא חייל הקדש
- ^ קמייתא
- ^ ואפילו הכי חייל הקדש
- ^ דיכול הרב לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך"
- ^ בתמיה
- ^ דאיכא אמורא אחרינא דפליג עליה דרב
- ^ שכר בטלתו בחליו; ואף על פי שנותן לו דמי ידו - רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין דעדיין הוא ראוי לכך כשיעמוד מחליו
- ^ לקמיה פריך 'הא - בעי למיתבא לרופא' הוא הדין לנזקו וצערו!? אלא נזקו - לא איצטריך, דהיינו 'דמי ידו', ופשיטא דלרביה הוא, דאפחתיה מכספיה; וצערו נמי בכלל רפואתו, דהכא הוא כדמפרש לקמיה: דהאי 'רפואתו' - צערא דסמא חריפא הוא; והוא הדין נמי לצער המכה;
- ^ ומדקאמר 'שבתו לרבו, והוא ניזון מן הצדקה'
- ^ שהוא צריך מפני חליו להוסיף על מזונותיו
- ^ משמע מזונות כדי חייו
- ^ 'פרנסה' היינו כל שאר צרכיו; בלשון לעז קונריי"ר
- ^ דלרבו הוא; אלא למאן ליהוי? הרי מעשה ידיו – לרבו! ואי לאשמועינן אף על פי שאינו זנו, ולמימרא דיכול הרב כו' - נימא 'אותו העבד ניזון מן הצדקה' ותו לא
- ^ ליתן לרופא שכר חמשת הימים
- ^ וסלקא דעתא אמינא צערא לא זכי ליה רחמנא
- ^ דבכל שבח הבא לידו - זוכה בו רבו, כשורו וחמורו
- ^ מפני שחבירו הוא - אינו קורהו 'רבי'
- ^ נמצא שאינו מפסידו בשחרורו כלום
- ^ רבנן קאמרי לה, כלומר: בההיא ודאי מודינא
- ^ כלומר: תשובה שהשיבם 'ומה עבד כהן שברח' - מה תשובה היא לְמה שאמרו לו על המזונות
- ^ שאינו זנו משלו
- ^ שהרי כל זמן שלא שחררו - הוא הולך ואוכל תרומה בכל מקום, בשביל [בזכות] רבו
- ^ ודאי קבלת שליח זו אינה חוב
- ^ מריה
- ^ ברשות הרבים בתוך ארבע אמות
- ^ שהרי משוחרר הוא
- ^ זו אינה ראיה, דאיהו [העבד]
- ^ מיד [בורח] ולא ימציא עצמו למקום שיוכל לפוסלו בזריקת גט
- ^ ואכיל תרומה