<< · תוספתא · תענית · ג · >>

הלכה א עריכה

מעשה בחסיד אחד, שאמרו לו: התפלל, שיֵרדו גשמים. התפלל —-וירדו גשמים.
אמרו לו: "כשם שהתפללתה עליהן, שירדו – כך התפלל עליהן, וילכו להם".

אמר להם: צאו וראו— אם עמד אדם על קרן העופל משקשק את רגליו בנחל קדרון – אנו מתפללין שלא ירדו גשמים.
אבל, בטוחין אנו שאין המקום מביא מבּוּל לעולם;
שנאמר: (בראשית ט טו): "ולא יהיה עוד המים למבול":

רבי מאיר אומר: מבול של כל בשר – אינו מביא,
אבל, מבול בשר – מביא.
כיצד? נפל לים ומת, טבע ספינתו בים ומת – זה הוא מבולו.

רבי יהודה אומר: מבול של מים – אינו מביא,
אבל, מבול של אש וגפרית – מביא,
כדרך שהביא על סדום.
שנאמר: "וי״י המטיר על סדום וגו׳ ועל עמׂרה גפרית ואש מאת יהוה מן השמים".

רבי יוסי אומר: מבול של מים – אינו מביא,
אבל, מבול של דבר באומות העולם,
לימות המשיח – מביא.
שנאמר: (זכריה יא י): "ויקח את מקלו את נועם ליגדע אתו להפר את בריתו אשר כרת את העמים"
מהו אומר? — (זכריה יא יא): "ותופר ביום ההוא".

הלכה ב עריכה

עוּבּרות ומניקות מתענות תשעה באב ויום הכיפורים ושלש תעניות שניות של ציבור, ושאר תעניות לא היו מתענות. ולא שינהגו עצמן בתפנוקים, אלא: אוכלות ושותות כדי קיום הוולד.

הלכה ג עריכה

הרי שהיה מתענה על חולה ונתרפא, על צרה ועַבְרה – הרי זה משלים את תעניתו.

הרי שהיה מתענה, ושכח ואכל ושתה – הרי זה משלים תעניתו.

הנכנס לַעִיר, וּמְצָאָן שהן מתענין – הרי זה משלים עמהן.

הלכה ד עריכה

איזו הלל הגדולה? —
(תהלים קלו): "הודו לאלהי האלהים – כי לעולם חסדו;
       הודו לאדוני האדונים – כי לעולם חסדו
".