כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב עַל אוֹר עֵינַי הַמִּתְמַעֵט,
לִפְנֵי חֲצִי יָמַי, בְּאֶרֶץ רֹחַב עֲשֵׁשָׁה,
וְכִשָּׁרוֹן אֲשֶׁר הַסְתָּרָתוֹ – מִיתָה עוֹנְשָהּ,
שׁוֹכֵב בִּי מְבֻזְבָּז, אֲבָל נַפְשִׁי – בּוֹ לְשָׁרֵת
בּוֹרְאִי – גּוֹבֵר חֶפְצָהּ, וּלְהַגִּישׁ לוֹ אֶת אֱמֶת
דִּינִי וְחֶשְׁבּוֹנִי, פֶּן יַעֲנֵנִי בִּגְעָרָה;
"הַאִם יִדְרֹשׁ הָאֵל עָמָל, וְלֹא יִתֵּן אוֹרָה?",
אֶשְׁאַל בְּאַהֲבָה. אַךְ הָאִפּוּק, כְּדֵי לְהָאֵט
אֶת הַדִּיבּוּר, מִיָּד עוֹנֶה: "הָאֵל, אֵין חֵפֶץ לוֹ
בַּעֲבוֹדַת אָדָם אוֹ בִּזְבָדָיו; מִי שֶּׁיֵיטִיב
שֵׂאת קַל עֻלּוֹ, יֵיטִיב לְשָׁרְתוֹ. בִּמְדִינוֹתָיו
נִצָּב כֵּס מַלְכוּתוֹ, רָצִים לְמָרוּתוֹ רִבּוֹא,
אָצִים לְלֹא לֵאוּת לְאֹרֶך אֶרֶץ וְיַמִּים:
גַּם הַעוֹמְדִים בְּצִפִּיָּה, אַף הֵם מְשָרְתָיו".
|
When I consider how my light is spent,
Ere half my days, in this dark world and wide,
And that one Talent which is death to hide
Lodged with me useless, though my Soul more bent
To serve therewith my Maker, and present
My true account, lest he returning chide;
“Doth God exact day-labour, light denied?”
I fondly ask. But patience, to prevent
That murmur, soon replies, “God doth not need
Either man’s work or his own gifts; who best
Bear his mild yoke, they serve him best. His state
Is Kingly. Thousands at his bidding speed
And post o’er Land and Ocean without rest:
They also serve who only stand and wait."
|
