ביאור:היתר מכירה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
בימינו מקובל, לפני שנת השמיטה, למכור את רוב הקרקעות במדינה לגויים. איסור העבודה בשנת השמיטה חל רק על קרקעות של יהודים, כמו שנאמר " שדך לא תזרע". ולכן כאשר כל הקרקעות שייכות לגויים אין צורך לקיים את המצוה.
בהיתר זה יש כמה בעיות:
- קודם כל - כמו כל ההיתרים, הוא מרגיל את האנשים למחשבה שאפשר לקיים את המצוות רק " על הנייר ".
- יותר מזה - בניגוד להיתרים אחרים, כאן גם יש סתירה פנימית: המוכר מצד אחד רוצה שהקרקע תהיה שלו כדי שיוכל ליהנות מהפירות, אך מצד שני רוצה שהיא תהיה של גוי כדי שיוכל לעבד את הקרקע בלי הפרעה...
- בתורה כתוב לא רק "שדך לא תזרע", אלא גם "שנת שבתון יהיה לארץ", כלומר האידיאל הוא שכל ארץ-ישראל תשבות. אידיאל זה משתלב עם המצוה לכבוש את כל ארץ-ישראל מידי הגויים, ולא למכור קרקעות לגויים ("לא תחנֵּם"). אמנם, במצב הזמני שבו חלק מהקרקעות נמצאות בידי נכרים, אנחנו לא חייבים למנוע מהם בכוח לעבד את הקרקע בשנה השביעית. אולם, אם הקרקעות כבר נמצאות בידינו, אנחנו בוודאי חייבים לקיים את המצוה "שנת שבתון יהיה לארץ", והמכירה לנכרים לא יכולה לפטור אותנו ממצוה זו.
- רבים מהתומכים ב"היתר המכירה" טוענים, שאסור למסור שטחים מארץ ישראל לנוכרים אפילו תמורת שלום, כי מצוות ההחזקה בארץ ישראל חשובה יותר מחיי אדם. אך כשהדבר מגיע לכסף - משום-מה מתברר שמצוות ההחזקה בארץ ישראל פחות חשובה, והם מוכנים למכור את הארץ לנוכרים כדי שיוכלו להיפטר מאיסורי השמיטה...
- בשמיטת הקרקעות יש שני חלקים - איסור ומצוה: אסור לעבד את הקרקע בשביעית , ומצוה להשבית את הקרקע בשביעית . מי שמכר את הקרקע לגוי, אולי לא עבר על האיסור, אך גם לא קיים את המצוה, כי הוא לא השבית את הקרקע!
יש אומרים, שבימינו אפשר להקל ולהשתמש ב"היתר המכירה", כי מצוות השמיטה בימינו לא נוהגת מהתורה אלא רק מדרבנן. אולם, האם כשהמצב ישתנה, ומצוות השמיטה תהיה חובה מהתורה, אנשים יפסיקו להשתמש בהיתר וישמרו את המצוה כהלכתה? כנראה שלא, כפי שניתן לראות מכל ההיתרים שקיימים בימינו שעוקפים מצוות מהתורה , למשל ריבית, חמץ ועוד.
מכל הסיבות האלו, ראוי לחפש דרכים לקיים את מצוות השמיטה כהלכתן .
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-02-27.
תגובות
עריכה
מאת: יוחנן
בעניין ההיתר מכירה. הטענות בנוגע ל "התחמקות" ממצוות השמיטה הם נכונות, ולכן אני מסכים שלכתחילה ראוי לחפש פתרונות נוספים (ולענ"ד אוצר בית דין הוא פתרון הולם בניגוד לעמדתך). אך ראוי לדעת, שהשנה בעזרת ה', בוועדה שעומד בראשה הרב וייטמן יתקיימו שינויים בהיתר המכירה משנים קודמות, דבר ש "ישכלל" את ההיתר ויתן לו יותר לגיטימציה.
ראשית, אחת הבעיות הרציניות של ההיתר עד עתה הייתה חוסר בגמירות דעת מצד המוכר. המוכר היה נותן הרשאה לבית הדין למכור את ממונו, וההתיחסות שלו באופן כללי הייתה קצת פחות רצינית אפילו מאשר מכירת חמץ. לכן השנה, השטר יהיה מנוסח בצורה משפטית וכל בעל קרקע ימכור את הקרקע שלו לבית הדין, שימכור אותה לגוי. כל בעל קרקע יחתום על השטר ביחד עם עורך דינו, מה שיתן גמירות דעת הרבה יותר רצינית.
בנוסף, המכירה לא תהיה מכירה לזמן, דבר שכידוע הוא בעייתי מכיוון שאם המכירה היא לזמן בעצם הבעלות נשארת קצת אצל בעלים המקוריים. לכן המכירה תהיה גמורה, ויהיה תנאי שהגוי ימכור אותה חזרה בחלוף הזמן. מכיוון שיהיה תנאי כזה, אמנם המכירה תקפה לגמרי אך לא תהיה לו אפשרות לממש את כל זכויותיו מכיוון שהוא צריך למכור אותה חזרה. ולכן, אם לא תהיה לו אפשרות טכנית להתבסס בקרקע, גם אין איסור של לא תחנם.
יש עוד הרבה מה להרחיב בכך והיריעה קצרה, אך חשוב להדגיש שבקיץ למשל, שכבר לא יהיו ירקות שישית וגם לא אוצר בית דין בגלל איסור ספיחין, יהיה הרבה יותר קל לסמוך על היתר המכירה בשנה זו.
- מאת: אראל
- הרב וייטמן אכן משתדל לעשות כמיטב יכולתו, אבל לענ"ד לא בכיוון הנכון.
- צריך לזכור את מהות המצוה - "ושבתה הארץ שבת לה'". אנחנו צריכים לתת לארץ ישראל לשבות, לשחרר אותה למשך שנה אחת מהשיעבוד לאדם.
- אם המשמעות הוא, שלא יהיו לנו ירקות טריים במשך עונה אחת - אז צריך לקבל זאת באהבה. עד לפני כמה עשרות שנים, בכלל לא היו ירקות טריים בחורף - לא היו אמצעי איחסון משוכללים כמו היום - ואנשים הסתפקו בשימורים, חמוצים ומיובשים. היום אנחנו מפונקים - אנחנו רגילים ללכת לשוק בכל עונות השנה ולמצוא את כל סוגי הירקות. אבל אין סיבה שהפינוק הזה יבוא על חשבון קיום המצוה.
- ראה גם:
- מתכון מצולם לייבוש עגבניות בתנור אפיה ביתי:
- http://he.wikibooks.org/wiki/Drying
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tryg/jmita/mkira