פתיחת התפריט הראשי

ביאור:מבנה יחזקאל ח

(הופנה מהדף Tnk1/nvia/yxzqel/yx-0811)
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



רקעעריכה

בפרקים ח-יא מתואר מסעו של הנביא יחזקאל, "במראות אלהים", אל ירושלים. ה' מראה לנביא את התועבות שעושים בני ישראל בבית-המקדש:

סמל הקנאה המקנה ,
חדר הסודות ,
הנשים המבכות את התמוז,
25 האנשים ה משתחויתם קדמה לשמש.

לאחר מכן רואה הנביא מלאכים באים מדרך שער העליון אשר מפנה צפונה , ושומע את ה' מצווה עליהם להכות את כל אנשי העיר.

שאלותעריכה

  1. כשיחזקאל מגיע לירושלים, הוא רואה את "כבוד א-להי ישראל", במרכבה על הכרובים, ליד פתח שער החצר הפנימית "הפונה צפונה " (ח3-4). אבל לאחר מכן הוא רואה "והכרובים עומדים מימין לבית..." (י3), כלומר בדרום (ימין בלשון התנ"ך = דרום)! בשום מקום לא כתוב שהכרובים עברו מצפון לדרום - איך הם הגיעו לשם?
  2. בפסוק ט3 כתוב "וכבוד א-להי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית (ויקרא אל האיש הלבוש הבדים...)" וגם בפסוק י4 כתוב "וירם כבוד ה' מעל הכרוב על מפתן הבית (ויימלא הבית את הענן והחצר מלאה את נוגה כבוד ה'...)" . (דרך אגב: רש"י כותב על פסוק ח 2 ש"אסור להתבונן בו" אבל רק על הפסוק הזה; בשאר הפסוקים מותר להתבונן):
  • בדרך-כלל בתנ"ך, כשמקדימים את הנושא לפועל, והפועל מופיע בעבר בלי ו' ההיפוך (כמו  "נעלה" ), אפשר לפרש שהוא בעבר-מושלם ( past-perfect ) כלומר בא להזכיר את מה שכבר קרה קודם (כמו "ואיש ישראל נשבע במצפה" – שופטים כא א – ע' מלבי"ם). אבל כאן הסדר הפוך: קודם אומרים "וכבוד א-להי ישראל נעלה מעל הכרוב..." ואח"כ "וירם כבוד ה' מעל הכרוב..." !
  • גם אם נפרש שהפסוק יוצא דופן (כמו הפסוק מלכים א יא כח), זה עדיין לא מסביר למה דווקא כאן צריך להזכיר לנו את זה? למה התיאור כתוב פעמיים?
  • בפרק ט רואה הנביא יחזקאל: "איש... לבוש בדים". האיש לבוש הבדים מקבל מה' שתי משימות (כמפורט כאן ):
המשימה הראשונה היא (ט4) "עבור בתוך.. ירושלים והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה", כלומר - להציל ממוות את האנשים המתנגדים לתועבות הנעשות בירושלים.
המשימה השניה היא (י2) "בא אל בינות לגלגל אל תחת לכרוב ומלא חפניך גחלי אש מבינות לכרובים וזרוק על העיר", כלומר - לשרוף את כל העיר באש, גם את האנשים המתנגדים לאותן תועבות!

איך ייתכן שאותו איש קיבל שני תפקידים כל-כך שונים, ואף סותרים? איך ייתכן שהאיש לבוש הבדים קיבל משימה שתהרוג את אותם אנשים שהוא צווה קודם להציל ממוות?

  • לאחר שהמלאכים הורגים את כל האנשים בביהמ"ק, יחזקאל אומר (ט8) "ויהי כהכותם ונאשאר אני " , כלומר כולם מתו (לכן הוא גם זעק "אהה ד' ה', המשחית אתה את כל שארית ישראל בשפכך את חמתך על ירושלים?!" ). אבל אחר-כך (יא1) הוא שוב רואה 25 אנשים, ליד "שער בית ה' הקדמוני הפונה מזרחה" ! מאיפה הם הגיעו לשם? והאם הם אותם 25 אנשים שהשתחוו לשמש בפתח המזרחי בפרק ח?
  • בפרק יא יחזקאל מתנבא על 25 האנשים האלה שהוא רואה שם ( הנבואה על הסיר והבשר – "היא לא תהיה לכם לסיר ואתם תהיו בתוכה לבשר..." ), והוא רואה (יא13) "ופלטיהו בן בניה מת" , ואומר "אהה ד' ה', כלה אתה עושה את שארית ישראל!." למה כשאדם אחד רשע נופל ומת זה כל-כך מזעזע את יחזקאל? למה הוא מגזים ואומר "כלה אתה עושה..." כשבסה"כ אדם אחד מת?

תשובותעריכה

לדעתי, המפתח להבנת הפרשה הוא - ההקבלות והכפילויות.

כשמרכיבים פאזל, אחד הרמזים העיקריים הוא הצבע של החתיכות: כשלשתי חתיכות יש צבע דומה - זה רומז שאולי הן אמורות להיות באותו מקום. כך גם כשלומדים נבואות: כשרואים פסוקים מקבילים וחוזרים על עצמם - זה רומז שאולי הם אמורים להיות זה ליד זה במבנה הנבואה.

לדעתי יש כאן שני מראות מקבילים (כמו שכתוב בהתחלה "במראות א-להים" ח3). המראה הראשון (מהתחלת הפרשה עד הצעקה של יחזקאל בפסוק ט8) מדבר על חטא העבודה-הזרה, והמראה השני (מפסוק ט9 עד הצעקה של יחזקאל בפסוק יא13) מדבר על חטא שפיכות-הדמים. כדי להדגיש את הדמיון בין שני המראות כתבתי אותם בטבלה:

שפיכות-דמים

עבודה-זרה

הנושא

"ויאמר אלי: "עוון בית ישראל ויהודה גדול במאוד מאוד, ותימלא הארץ דמים, והעיר מלאה מוטה..."" (ט9)

"ויאמר אלי: "הראית, בן אדם, אשר זקני בית ישראל עושים בחושך איש בחדרי משכיתו!..."" (ח12)

ה' מתאר את העוון

""...כי אמרו: עזב ה' את הארץ, ואין ה' רואה"" (ט9)

""...כי אומרים: אין ה' רואה אותנו, עזב ה' את הארץ"" (ח12)

הגורם לעוון

""...וגם אני—לא תחוס עיני ולא אחמול, דרכם בראשם נתתי"" (ט10)

""וגם אני אעשה בחמה, לא תחוס עיני ולא אחמול, וקראו באזני קול גדול ולא אשמע אותם"" (ח18)

ה' אומר שלא ירחם

"והנה האיש לבוש הבדים... משיב דבר לאמור:עשיתי ככול אשר ציוויתני" (ט11)

"והנה שישה אנשים באים... ואיש אחד בתוכם לבוש בדים..." (ט2)

המלאכים באים לפני ה'

"וירם כבוד ה' מעל הכרוב, על מפתן הבית..." (י4)

"וכבוד א-להי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו, אל מפתן הבית" (ט3)

כבוד ה' נעלה

"ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר "... וזרוק על העיר"" (י2)

"ויאמר ה' אליו: "עבור בתוך העיר...". ולאלה אמר באוזניי: "עברו בעיר אחריו והכו..."" (ט 7-4)

ה' שולח את המלאכים

"וייקח וייצא" "." "" (י7)

"ויצאו והכו בעיר." (ט7)

המלאכים יוצאים

"ויהי כהינבאי, ופלטיהו בן בניה מת" (יא13)

"ויהי כהכותם, ונאשאר אני" (ט8)

האנשים מתים

"ואפול על פניי ואזעק קול גדול, ואומר: "אהה ד' ה', כלה אתה עושה את שארית ישראל!"" (יא13)

"ואפלה על פניי ואזעק ואומר "אהה ד' ה', המשחית אתה את כל שארית ישראל בשופכך את חמתך על ירושלים!?"" (ט8)

יחזקאל צועק

כל 'מראה' מתחיל בכך שה' מסביר ליחזקאל את החטא של בנ"י, ואז שולח מלאכים כדי להעניש את בנ"י, ואז יחזקאל רואה אנשים מתים, והוא נופל על פניו וצועק -- ואז נגמר המראה. כמו שאדם חולם חלום בלהות, ואז צועק ומתעורר בפחד. ואז מתחיל מראה חדש.

בכל אחד מהמראות יש 25 אנשים שעומדים בפתח היכל ה', אבל במראה הראשון הם עובדים עבודה זרה ( "אחוריהם אל היכל ה', ופניהם קדמה, והמה משתחוויתם קדמה לשמש" – ח16) ובמראה השני הם שופכים דם ( "הרביתם חלליכם בעיר הזאת ומילאתם חוצותיה חלל" – יא6). בכל אחד מהמראות יחזקאל צועק כש25 האנשים האלה נפגעים (במראה הראשון כולם מתים, ובמראה השני רק אחד מת, אבל יחזקאל צועק כי הוא זוכר מהמראה הראשון שבסוף כולם ימותו).

שני המראות מתארים שתי קבוצות של בני ישראל:

קבוצה שאפשר לקרוא לה "קבוצה שמאלית", כי רוב המעשים שלה מרוכזים באזור השער הצפוני (שמאל בלשון התנ"ך = צפון; ח3-4), וכאשר ה' בא לשפוט אותה הוא עומד בצפון. הפשע העיקרי של קבוצה זו הוא פשע העבודה הזרה - החיקוי של מנהגי הגויים.
קבוצה שאפשר לקרוא לה "קבוצה ימנית", כי כאשר ה' בא לשפוט אותה הוא עמוד בצד ימין (דרום) של הבית (י3). הקבוצה הזאת היא לאומנית, והפשע העיקרי שלה הוא שפיכות דמים, כפי שמוסבר כאן .

במראה הראשון, האיש לבוש הבדים בא להציל ממוות את האנשים שמתנגדים לעבודה הזרה. המראה השני עוסק בפשע אחר - שפיכות דמים. ייתכן שאותם אנשים שהתנגדו לעבודה הזרה תמכו בשפיכות דמים, ולכן אין מקום להציל אותם. בשני המקרים, האיש לבוש הבדים קיבל שליחות של רחמים: במקרה הראשון  - מידת הרחמים מחייבת להציל ממוות את האנשים המתנגדים לתועבות; במקרה השני - מידת הרחמים על הנרצחים מחייבת להרוס את העיר, כדי לעצור את שפיכות הדמים.

המראה השלישיעריכה

אחרי הצעקה השניה של יחזקאל מתחיל לדעתי מראה שלישי (מפסוק יא14 עד פסוק יא21): ה' אומר ליחזקאל "בן אדם! אחיך, אחיך, אנשי גאלתך, וכל בית ישראל כולו, אשר אמרו להם יושבי ירושלים ' רחקו מעל ה' לנו היא ניתנה הארץ למורשה'!...". לדעתי בנבואה הזאת ה' רוצה לענות ליחזקאל על שתי הצעקות שלו. יחזקאל צעק והתלונן על-כך שה' מכלה את "שארית ישראל", וה' אומר לו שהאנשים האלה שמתו אינם "שארית ישראל"; שארית ישראל האמיתית הם "אחיך, אחיך, אנשי גאלתך" – האחים שלך שנמצאים אתך בגלות. אמנם, יושבי-ירושלים מזלזלים בהם: יושבי-ירושלים אומרים עליהם שהם "רחקו מעל ה'" וגלו מארצו, ולכן "לנו היא ניתנה הארץ למורשה'!" – אנחנו (יושבי-ירושלים) נירש את כל הארץ.

אבל זה לא נכון. כמו שמתואר במשל התאנים (ירמיהו כד) – דווקא יושבי-הגלות היו יותר צדיקים מיושבי-ירושלים; "לכן אמור:" בניגוד לדבריהם של יושבי-ירושלים " רחקו מעל ה' " -- "כה אמר ד' ה': "כי הרחקתים בגויים וכי הפיצותים בארצות -- ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שם"" – אני קרוב אליהם למרות שהם בגלות. ובניגוד לדבריהם " לנו היא ניתנה הארץ למורשה " – "וקיבצתי אתכם מן העמים, ואספתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בהם; ונתתי לכם את אדמת ישראל" - "" ולא להם!

"ו" אותם האנשים ש "אל לב שיקוציהם ותועבותיהם ליבם הולך -- דרכם בראשם נתתי, נאום ד' ה'" –אל תצטער עליהם שהם מתים – זה מגיע להם...

יש עוד קשר מעניין בין המראות:

  • במראה הראשון – 25 האנשים נאשמים שהם "משתחוויתם קדמה לשמש" , וה' אומר למלאכים "מלאו את החצרות חללים."
  • ובמראה השני זה הפוך – 25 האנשים נאשמים ב "ומילאתם חוצותיה חלל" , ודווקא כבוד ה' עומד "על" "ההר אשר מקדם לעיר" !

אולי זה בא להגיד שיש קשר בין שני החטאים של בנ"י – עבירה גוררת עבירה: בגלל שהם השתחוו לשמש – ה' הביא עליהם שפיכות-דמים. ובגלל שהם שפכו דמים – ה' התרחק מהם ועבר להר אשר מקדם לעיר, ואז הם לא יכלו יותר לעבוד אותו ית' בביהמ"ק, וזה גרם להם להשתחוות קדמה...

המצב הרוחני של בנ"י היה מורכב ויחזקאל לא יכל לקלוט את כולו בבת-אחת ולכן ה' הסביר לו אותו בשני מראות משלימים. בסוף גם יחזקאל הבין שכל המראות האלה קשורים זה לזה – הם נועדו להראות לו את המצב הרוחני של בנ"י מכיוונים שונים; הם בעצם צדדים שונים של אותו מראה. ולכן הוא אמר (יא24) "ויעל מעלי המראה אשר ראיתי" .

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה במכתב וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-01-01.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/yxzqel/yx-0811