ביאור:על סדר היום - חלוקת נחלות ומצוות היובל
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
על-פי התורה, יש לחלק לכל אזרח בישראל נחלה שווה בארץ ישראל. מצוות היובל מבטיחה שהנחלה תישאר במשפחה ולא תימכר לצמיתות.
אמנם, על-פי ההלכה, מצוות היובל נוהגת רק כאשר כל שבטי ישראל נמצאים במקומם בארץ ישראל (בבלי ערכין לב:) , דבר שיקרה רק בימות המשיח (רמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות הלכות מלכים ומלחמות יא א ). אולם, כאשר מתבוננים היטב בבעיות המטרידות את הציבור הישראלי בימינו, מגלים שחלק גדול מהן קשורות באופן ישיר או עקיף לנושא הקרקעות או היובל. ייתכן שחלק מהבעיות הללו היו נפתרות, אילו היינו מעזים להחזיר את מצוות חלוקת הנחלות והיובל למציאות של ימינו.
הנה כמה דוגמאות:
א. מחאת מחירי הדיור. מחיר הקרקע מהווה חלק ניכר ממחיר הדירה. לשם המחשה, ניתן כיום לקנות בית שלם להרכבה עצמית, תמורת 50 אלף ש"ח. לעומת זאת, מחיר של דירה הצמודה לקרקע יכול להגיע בקלות למיליוני ש"ח. תעשו לבד את החשבון: אילו לכל אזרח היתה נחלה, היה הרבה יותר קל לכל אזרח להגיע לדירה משלו. לא היה צורך לקחת משכנתא מהבנק. לא היה צריך לעבוד 20 שנה, רק כדי לשלם ריבית לבעלי-ההון השולטים בבנקים. הפערים החברתיים היו מצטמצמים באופן ניכר.
ב. שביתות וסכסוכי עבודה. במשק חופשי, אין כל צורך בשביתות על-מנת לשפר את תנאי העבודה, כי מי שאינו מרוצה מתנאי העבודה שלו, עוזב ומחפש מקום עבודה אחר. אולם בימינו רוב העובדים אינם חופשיים לעזוב את מקום עבודתם, כי הם מחוייבים בתשלומים, שהעיקרי שבם הוא התשלום על דיור (שכר דירה / משכנתא). זו אינה גזירה משמיים - זה אינו המצב הטבעי לפי התורה! כאשר לכל אזרח תהיה נחלה, כל אדם יהיה חופשי לגור ולעבוד בנחלה שלו. מן הסתם, רוב האנשים יעדיפו לעבוד כשכירים במקצועות מעניינים יותר, אולם, תהיה להם ברירת מחדל - הם יוכלו לעבוד גם בנחלה שלהם, ולכן התלות שלהם במעסיק תהיה קטנה הרבה יותר. כתוצאה מכך, המעסיקים יהיו חייבים לספק לעובדים תנאי עבודה טובים, על-מנת למשוך אותם לעבוד כשכירים. מעמדם של העובדים מול המעסיקים יהיה הרבה יותר טוב, ולא יהיה צורך בכל התערבות ממשלתית.
ג. המסתננים. על-פי התורה, יש להתייחס יפה לאורחים (גרים תושבים), בפרט לאלה המגיעים ממדינות עניות (ראו מקורות מהתנ"ך על המסתננים מאפריקה ). אולם, כיום הכנסת-האורחים הזאת נעשית על-חשבונם של אזרחי ישראל החלשים, במיוחד אלה הגרים בשכונות העניות בדרום תל אביב. כאשר לכל אזרח תהיה נחלה, יוכל כל אזרח להחליט על-דעת עצמו, האם ועד כמה הוא מעוניין להכניס אורחים זרים לנחלה שלו. גם ע"פ ההלכה ישנו קשר בין בין גר תושב לבין מצוות היובל .
ד. גיוס לצבא - שיוויון בנטל. בתורה, רק יוצאי הצבא קיבלו נחלות . זה הגיוני והוגן: מי שמשתתף בכיבוש ארץ ישראל ובהגנה עליה, זכאי לקבל חלק ממנה; ולהיפך: מי שיש לו חלק בארץ ישראל, צריך להשתתף בהגנה על הארץ. אם כל יוצא צבא יהיה זכאי לנחלה, המוטיבציה לשרת בצבא תגדל באופן משמעותי, והמתגייסים כבר לא ירגישו "פראיירים". ישנן שתי קבוצות שאינן רוצות לשרת בצבא בימינו:
- החרדים טוענים שהם ממשיכי דרכם של בני שבט לוי, שלא שירתו בצבא אלא עסקו בתורה; אולם הלויים גם לא קיבלו נחלה בארץ! אם קבלת נחלה תהיה מותנית בשירות בצבא, החרדים יצטרכו להחליט, האם הם אכן רוצים ללמוד תורה במסירות נפש ולוותר על נחלה, או שהם מעדיפים להתגייס ולקבל נחלה כמו כולם.
- הערבים ברובם אינם מתגייסים כי אינם מזדהים עם המדינה הציונית. גם הם יצטרכו להחליט, האם הם רוצים ללכת בדרכו של יתרו (כמו שעשו הדרוזים הרואים עצמם כצאצאיו), לכרות ברית עם עם ישראל, לשרת בצבא ולקבל נחלה בארץ; או שהם רוצים להישאר כאן כ"גרים תושבים", הפטורים משירות בצבא אך גם אינם מקבלים נחלה.
ה. פרשת הולילנד. נחשבת לאחת מפרשיות השחיתות הגדולות בתולדות המדינה, וקשורה כמובן לקרקעות. מינהל מקרקעי ישראל, וועדות התיכנון והבניה, שולטות בקרקעות שערכן הכולל מגיע למיליארדי שקלים. הכוונה היא טובה - לנהל את הקרקעות לטובת כלל הציבור. אולם הפיתוי לשחיתות כאן הוא עצום. והתוצאה - במקום שהקרקעות ינוהלו כמשאב ציבורי, הן מגיעות לידיים פרטיות של המקורבים לשלטון. הדרך היחידה לנהל כמות כזאת של קרקעות בצורה יעילה היא לחלק אותן. כאשר כל משפחה תקבל נחלה, תהיה לכל משפחה מוטיבציה לשמור מכל משמר על הנחלה שלה, ולא לתת אותה לאף כריש-נדל"ן.
ו. הפרטת שירותים ציבוריים (חשמל, כיבוי אש, רפואה, חינוך ועוד) - הפרטת שירותים בדרך-כלל מגדילה את התחרות ומשפרת באופן משמעותי את היעילות והשירות לצרכן, אולם מצד שני היא מעבירה נכסים ציבוריים לידיהם של מעטים ובכך מגדילה את הפערים בחברה. ההפרטה הראשונה בתורה היא... חלוקת הנחלות. ארץ ישראל, שנכבשה ע"י כלל הציבור ולכן היתה משאב ציבורי, הופרטה ע"י חלוקה שווה של נחלות לכל אזרח ששירת בצבא. באותו אופן יש להפריט את כל השירותים הציבוריים - ע"י חלוקה שווה של מניות לכל יוצא צבא. כל אדם יוכל להחזיק במניה שלו ולהשתתף בהצבעות דמוקרטיות על ניהול החברות, או למכור את המניה שלו ולהרוויח כסף. פעם ביובל, כל המניות יחולקו מחדש. כך תובטח הבעלות הציבורית על נכסי הציבור, לאורך זמן.
ז. מאחזים ביהודה ושומרון. הויכוח העיקרי כיום הוא סביב המאחזים הנמצאים על קרקע פרטית-כביכול, אם כי אין זה ברור למי היא שייכת באמת (סוגיית הבעלות לא נבדקה בבית משפט). חלוקה מסודרת של קרקעות פרטיות לאנשים פרטיים תפתור חלק גדול מהבעיות.
ח. השתלטות על אדמות מדינה בנגב ובגליל. קק"ל ומינהל מקרקעי ישראל, עם כל הרצון הטוב, לא מסוגלים לנהל שטחים גדולים כל-כך בצורה יעילה. תושבים (בעיקר ערבים) בנגב ובגליל מנצלים את חולשת המערכת הציבורית כדי להשתלט על קרקעות, ו ארץ ישראל נשמטת מתחת לרגלינו . אולם, כאשר לכל אזרח תהיה נחלה, לכל אזרח תהיה מוטיבציה לשמור בעצמו על הנחלה שלו, וכך הגניבות יצטמצמו באופן משמעותי. אגב, גם ערבים המשרתים בצבא (כדוגמת הבדווים) יהיו זכאים לקבל נחלה, כמו בניו של יתרו חותן משה.
האם ישנם נושאים נוספים הקשורים, באופן ישיר או עקיף, לעקרון חלוקת הנחלות?
ראו גם:
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2012-07-02.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/msr/knesset/yovl