ביאור:ארבעה קולות בספר קהלת

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תגובה ל: ביאור:קהלת שנכתבה ב14:06:59  18.01.2005

 

מי שסותר עצמו, אי אפשר להתוכח עימו. למשל: "טוב כעס משחוק" , "כעס בחיק כסילים ינוח" וכו' (אב"ע – קהלת ז' 3) - "הקל בחכמים לא יכתוב ספר ויסתור את עצמו". תלמידי קהלת אמרו דבריהם וכתבו בספר – לא יתכן שאדם אחד כתב את הספר, לפי סוף הספר ולא ייתכן שאחר משלמה כתבו (החכם מכל אדם). לא סתם נקרא קהלת – מקהלת קולות. כל הקולות מדברים מתוכו של שלמה כי אחרת לא היו קוראים קהלת אלא שלמה בן דוד כמו במשלי יש 4 קולות בקהלת עצמו – הוא עצמו מקהלה. יש כאן ויכוח אבל לא בצורה הקלאסית (כמו באיוב שיש כותרת מי הדובר). בעל העקידה הולך בדרך זו של ארבעה קולות אבל בשיטה היותר קלאסית;

הפירוש שהרב יואל בן נון יציע בשיעורו דומה רק בעניין של הארבע.

" קהלת א/ י"ב: הפתיחה השניה " פותח במסקנה.

" "הקול הראשון" "

פרק ב' 4 – המעשים. {" "ראיתי את כל ה "מעשים " " " (א/י"ד) }. הטוב בחיים הוא לעשות, במקום לשאול שאלות הוא פשוט עושה. יכול להיות שלא הכול טוב אבל הוא עושה. " "" והנה הכל הבל ורעות רוח "מעוות לא יוכל לתקון " ". יש שגיאות שאינן ניתנות לתיקון. יש דברים בלתי הפיכים. דברים שאי אפשר לתקן כלל. ומשלמים עליהם מחירים עצומים. " "" מעוות לא יוכל לתקון " – חז"ל: ילד ממזר. שיטת ה"לעשות", העמל, הוא בעייתי.

 

" "הקול השלישי" "

הקול   השלישי   =   הנהנה (הכסיל). אנחנו לא יודעים אם מה שאנחנו עושים יהיה טוב כי אנחנו לא נחייה עוד 200 שנה." "" למשוך ביין את בשרי " – הרבה יין. " "" עשיתי לי שרים ושרות " – שיח עם השדים. " "" לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זה עושה ", מהולל – יללה. שמחה הפכה ליללה. מכל טריפ   מתעוררים בסוף והתעוררות כואבת.

" "הקול השני" "

הקול השני = החכם. מופיע אחרי " "" מעוות לא יוכל לתקון ". אם אתה יודע שלא יוכל לתקון אז אל תרוץ לעשות. תבדוק טכנית. לא כדאי לרוץ ולעשות (עשיית יתר) ולא כדאי להתהולל (תענוגות) – סתם כפילות.

המאבק העיקרי הוא בין החכם ובין הירא. ז/א-כ"ד: הנאום הארוך ביותר של החכם.   הבל חול, ואין אחריו מאומה. " "" כקול הסירים תחת הסיר " – משחק מילים, " "" טוב שם משמן טוב " – כנ"ל. החכם לומד מהביקורת. השחוק הולך בד"כ עם הכסיל. דרך האמצע הכול מאוזן.

ניסה למצוא פתרון דרך החכמה אבל לא מצליח למה? " "" ואתנה ליבי לדעת חכמה ודעת הוללות ושכלות ידעתי שגם זה רעיון רוח כי ברוב חכמה רב כעס ויוסיף דעת מכאוב " חכם הוא רק מבקר, בודק. הוא יודע איזה שטויות כולם עושים. החכם רק מתבונן. כל פעם שהוא עושה משהו הוא משתולל ותעצבן. השיטה הזאת גם היא בעייתית. אבל ישנה בעיה גדולה יותר עם החכמה. "פרק ב' 13-16" : מקרה אחד קורה לכולם, כולם מתים. כאשר יבוא החושך הגדול יעלם יתרון של החכמה על הכסילות. הכסיל והחכם שוכבים באותו חושך. יתרון החכמה הוא זמני. ביום המיתה לא תעמוד החכמה לחכם. במותו לא ידע האדם אם עשה את הדברים הנכונים. לא נשאר מכל אלו דבר.

" "הקול הרביעי" "

הקול הרביעי הוא האולטימטיבי. קול 4   - הירא. מתחיל להופיע בפרק ג' 14: "ידעתי כי כל אשר יעשה האלוקים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע". מקביל לפתיחה אולם כאן מופיע האלוקים. הפתיחה – "מה שהיה הוא שיהיה...". כל מה שהאלוקים עשה – עשה יראת אלוקים וכן משפט אלוקים.

"האלוקים מבקש את הנרדף". מופיע גם בסוף המגילה ("סוף דבר הכל נשמע...").

ברור שמישהו יגיד משהו על משפט. "ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע", אחד מן הקולות האחרים אומר זאת (-סביר להניח החכם הוא מיואש). צדיק ורע לו רשע וטוב לו.

"תחת השמים" – הארץ. "שם" – עוה"ב. "הסתכל בשלושה דברים: דע מאין באת..."   - ממש לשונו של קהלת. הרעיון הוא רעיון מקראי. רעיון שנראה רעיון חדשני למדי. תהילים לו: " "נְאֻם פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי" ".   תהלים פרק ע"ג " " : "מִזְמוֹר לְאָסָף אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב". פרק ל"ז מביא שורה של ביטויי רעים (מזכיר את איוב). פרק ל"ח – פרק "איובי"; פרק ל"ט – יותר איובי. מפרק ל"ח עד מ"א נמשכת חטיבת "איוב".

 

ד' 17: עובר מגוף ראשון לשני – סימון הפרק היה צריך להיות כאן. פסוק י"ז הוא האחרון בפרק ד'. חושב שאתה יודע אבל אח"כ אתה נופל.

ה' 6: " " "כִּי בְרֹב חֲלֹמוֹת וַהֲבָלִים וּדְבָרִים הַרְבֵּה כִּי אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא". יש כאלו שמדברים הרבה ויש כאלו שחולמים הרבה. תמצית דבריו של ירא האלקים - "כי [=אלא] את האלהים ירא".  

"עת לכל חפץ ועל המעשה שם". המשפט והיראה באים ביחד.

פס' ז' – נגמר קטע הנוכח.

פס' ח' – י"א: שבח העבודה. פעם יחידה במגילה (במגילה מופיע מעשה או עמל). וסגנון של   שבח לעבודה. נוגד את כל המגילה, לאחר מכן חוזר לטון הרגיל.

 

בכל המגילה כולה 4 דמויות: החכם, ירא אלוקים, כסיל ועמל. חלק גדול של המגילה יובן לפי ויכוחי 4 הקולות. יש שלב שהכסיל נעלם. בפרק ז' גם החכם מדבר בנוכח – זוהי תשובתו של החכם אל ירא האלוקים. גם הוא יודע לדבר בסגנון חכם. "רחוק מה שהיה ועמוק מי ימצאנו", מול המוות כולם מרימים ידיים.

הנאום האחרון מתחיל מפרק י"א – "ה " נאום של ירא האלוקים.   תמונה הפוכה לתמונת הפתיחה – התמונה בה הכול זורם, אפשר לתאר הכל באופן יותר חיובי (ולא כ"כ מיואש ומדכא). נקודת המוצא – יודע מה יהיה, ואילו בנקודת הסיום הוא לא יודע מה יהיה. עץ נופל אבל עדיין סערה. 5 ביטויים מתמונת הפתיחה מופיעים בסוף בפסוק א. לא יודע מה יפול איפה. הנופל לא יצמח מחדש – חץ חד כיווני. הכול לא חוזר פרק י"א מתחיל במים-גשם-רוח-שמש. תמונת הפתיחה הפוכה מתמונת הסיום והופך את המשמעות. אין מעגליות יש סערה אתה לא יודע (עצמים בבטן מלאה – אולטרא סאונד של ימינו). תחזיות א"א לדעת רק יום יומיים. תהליך המוות – שום דבר לא ברור. ידוע כי ה' יביא על הכול משפט. ע"י יראת אלוקים מתמודדים עם יום המוות ומשפט אלוקים. רק היראה תעזור לו. לכן זהו הנאום האחרון ונאום ההכרעה (נאומו של ירא האלוקים) גומר ממה שהתחיל.

במקום אלו יש אי ודאות.      

מקורות

על-פי מאמר של הרב יואל בן נון [סיכמה: פרידה נובוגרודסקי] שפורסם לראשונה ביום עיון ישיבת הר עציון וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-01-30.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mgilot/qh_bnnun