ביאור:במלחמת נקמה לא לוקחים שלל

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בדרך כלל, מותר ללוחמים לקחת את שלל אויביהם. אולם, במלחמה שיש בה גוון נקמה, נמנעים ישראל מלקחת שלל, למשל:

אסתר ט י: "עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא צֹרֵר הַיְּהוּדִים הָרָגוּ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם" :

שמואל א טו יט: "וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'" :
במדבר כא ב: "וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם" :

ההימנעות מביזה מראה שמלחמה זו הייתה על עניין עקרוני.

ייתכן שזו הסיבה (או אחת הסיבות) שיעקב מגנה את שמעון ולוי:

בראשית לד כז: "בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם" : מי הם "בני יעקב" אשר "באו על החללים"? אם נאמר שזה לא רק שמעון ולוי אלא גם שאר האחים, למה יעקב מגנה אותם בלבד? אלא אם כן, דווקא עם הביזה הוא מסכים, ואז כל העניין חסר היגיון לחלוטין. אין מנוס מלומר שבני יעקב אשר באו על חללים הם שמעון ולוי.
בראשית מט ה: "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם" : "כלי חמס"- יתכן שגינויו הוא מפני מעשה ביזה שעשו אחר שחילצו את אחותם ואחר שנקמו. על הביזה היה אפשר לוותר.

וכך כתבה גם אירית לוין במאמרה שמעון ולוי אחים .

מקורות עריכה

על-פי מאמר של דוד אקסלרוד שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-08-24.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/nqma_jll