ביאור:חופש בחירה במתנות כהונה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
בתורה מתוארות מתנות רבות שיש לתת לכהנים. האם יש לתת את המתנות הללו דווקא לכהנים מסויימים? או שאפשר לבחור לאיזה כהן לתת? נראה שיש הבדל בין סוגים שונים של מתנות (ראו רמב"ם על המשנה, חלה פרק ד משנה ט ; וכן פירוש קהתי שם) .
א. יש מתנות הניתנות במקדש כחלק מתהליך הקרבת קרבן. המתנות הללו ניתנות, בדרך-כלל, או לכהן המקריב את הקרבן, או לכל הכהנים הנמצאים במקדש באותו זמן ("אנשי המשמר"). בין כך ובין כך, לנותן אין בחירה למי בדיוק לתת. ואלו המתנות:
1-2. חטאת בהמה וחטאת העוף, (ויקרא ו יט): "הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכֲלֶנָּה". ובהמשך נאמר, (ויקרא ו כב): "כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ", וחז"ל פירשו שהקרבן מתחלק בין כל הכהנים הנמצאים במקדש בזמן ההקרבה.
3-4. אשם ודאי ואשם תלוי, (ויקרא ז ו): "כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכְלֶנּוּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ יֵאָכֵל קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא". ובהמשך נאמר, (ויקרא ז ז): "כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם תּוֹרָה אַחַת לָהֶם, הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ לוֹ יִהְיֶה". וחז"ל פירשו גם כאן, שהקרבן מתחלק בין כל אנשי המשמר - כמו החטאת.
5. לוג שמן שמביא המצורע כשהוא נטהר, (ויקרא יד כא): "וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן"- פירשו חז"ל ששיירי השמן ניתנים לאנשי המשמר, כמו האשם (?).
6. שיירי מנחות, (ויקרא ב ג): "וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים מֵאִשֵּׁי ה'", (ויקרא ו יא): "כָּל זָכָר בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֹאכֲלֶנָּה, חָק עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם מֵאִשֵּׁי ה'". וביארו חז"ל שהם ניתנים לכהני המשמר המקריב.
וכן ב (במדבר יח ט): "זֶה יִהְיֶה לָּךְ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מִן הָאֵשׁ: כָּל קָרְבָּנָם לְכָל מִנְחָתָם וּלְכָל חַטָּאתָם וּלְכָל אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי - קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא וּלְבָנֶיךָ; בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּאכֲלֶנּוּ, כָּל זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ, קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָּךְ".
7. לחם הפנים הנשאר בכל שבוע במקדש (קרבן ציבורי), (ויקרא כד ט): "וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וַאֲכָלֻהוּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ, כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ מֵאִשֵּׁי ה' חָק עוֹלָם", וביארו חז"ל שהם ניתנים לכהני המשמר היוצא (?).
8. שיירי קרבן העומר הנזכר ב (ויקרא כג יב): "וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה לה' , וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן אִשֶּׁה לה' רֵיחַ נִיחֹחַ וְנִסְכֹּה יַיִן רְבִיעִת הַהִין". כיוון שהוא נקרא מנחה, גם הוא ניתן לכהני המשמר המקריב (?).
9-10. לחם הביכורים שמקריבים בשבועות, וכן זבחי שלמי ציבור, כגון קרבן השלמים שמקריבים בשבועות, (ויקרא כג יט): "וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת, וּשְׁנֵי כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים; וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הבכרים תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' עַל שְׁנֵי כְבָשִׂים, קֹדֶשׁ יִהְיוּ לה' לַכֹּהֵן"- גם כאן ביארו חז"ל שהם ניתנים לכהני המשמר המקריב (?).
11. עורות הקודשים, (ויקרא ז ח): "וְהַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֶת עֹלַת אִישׁ - עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה"- כאן רק הכהן המקריב מקבל את העור.
12. עשירית מהלחם המוקרב עם קרבן תודה, (ויקרא ז יד): "וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן תְּרוּמָה לה', לַכֹּהֵן הַזֹּרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה", ועם קרבן נזיר, (במדבר ו כ): "וְהֵנִיף אוֹתָם הַכֹּהֵן תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' קֹדֶשׁ הוּא לַכֹּהֵן, עַל חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְעַל שׁוֹק הַתְּרוּמָה"- רק הכהן המקריב מקבל.
13. הביכורים, (דברים כו י): "וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'; וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ", ומצד שני (במדבר יח יג): "בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם אֲשֶׁר יָבִיאוּ לה' לְךָ יִהְיֶה, כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכֲלֶנּוּ"- ביארו בגמרא שהם ניתנים לכהני המשמר.
14. בכור בהמה טהורה, (במדבר יח יח): "וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ, כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין לְךָ יִהְיֶה"- ביארו בגמרא שהם ניתנים לכהני המשמר המקריב.
15. אדם שגזל ממישהו שנפטר ואין לו יורשים (כגון גֵר) - עליו להחזיר את הגזלה לכהן, וביארו חז"ל שיש לתתו לכהן המקריב את איל האשם, (במדבר ה ח): "וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו - הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב לה' לַכֹּהֵן, מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו".
ב. מצד שני, ישנן מתנות שאינן קשורות ישירות להקרבת קרבן, ובדרך-כלל מותר לאדם לתתן לכל כהן שירצה (משנה חלה ד ט, ורמב"ם שם) . והדבר נרמז בתורה ב במדבר ה ט-י: " "וְכָל תְּרוּמָה לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן - לוֹ יִהְיֶה." "וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו - לוֹ יִהְיוּ, אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה" ". וביארו חז"ל, שהדברים שהאדם מקדיש לה' שייכים למקדיש; הוא אמנם חייב לתת אותם לכהן, אך הם עדיין שייכים לו ומותר לו להחליט לאיזה כהן לתת אותם. ואלה המתנות הכלולות בדין זה:
16-17. פדיון בכור אדם או בהמה טמאה, (במדבר יח טו): "כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לה' בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ; אַךְ פָּדֹה תִּפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם, וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה", ופירשו חז"ל שאדם יכול לתת את הפדיון לכל כהן שירצה.
18-19. חֵרֶם שאדם מחרים מרכושו או מנחלתו, (ויקרא כז כח): "אַךְ כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ לה' מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ מֵאָדָם וּבְהֵמָה וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ - לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לה'"( פירוט ), (במדבר יח יד): "כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל - לְךָ יִהְיֶה", ופירשו חז"ל שאדם יכול לתת את החרם לכל כהן שירצה.
20. הזרוע והלחיים והקיבה, (דברים יח ג): "וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם, מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח: אִם שׁוֹר אִם שֶׂה, וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה": ביארו חז"ל שהכוונה למתנות מבשר חולין, ואין צורך בכהן כדי להקריב אותם, ולכן מותר לתת את המתנות לכל כהן שרוצים.
21-24. ראשית היבול וראשית הגז, (דברים יח ד): "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ, תִּתֶּן לּוֹ": ופירשו חז"ל, שמותר לתת את ראשית הגז לכל כהן שרוצים, אולם את ראשית הדגן התירוש והיצהר (שהם תרומה גדולה וכן תרומת מעשר וכן חלה), חייבים לתת לכהן שהוא "חבר" - היודע לשמור על טהרה. אולם מותר לנותן לבחור לאיזה כהן-חבר לתת. ואם התרומה כבר נטמאה (כגון שמן תרומה, הראוי לשריפה) - מותר לתתה לכל כהן שרוצים.
מקורות עריכה
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2020-01-17.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/klli/mdrjim/mtnonkhuna