95 התזות
|
מאת: מרטין לותר
(כותרת מקורית בלטינית: Disputatio pro declaratione virtutis indulgentiarum) |
הַתֶּזוֹת
עריכהמתוך אהבת האמת והרצון להוציאה לאור, ההנחות הבאות יידונו בויטנברג, תחת נשיאותו של האב הכומר מרטין לותר, מאסטר באומנויות ובתיאולוגיה קדושה ומרצה מן המניין לנושאים אלו כאן.
אי לזאת, הוא מבקש כי אלה שאינם יכולים להיות נוכחים בדיון בעל פה איתנו, יעשו זאת בכתב.
בשם ישו המשיח אדוננו, אמן.
- אדוננו ומורינו ישו המושיע, כאשר הוא אמר Poenitentiam agite[1], רצה כי כל החיים של המאמינים יוקדשו לתשובה.
- לא ניתן להבין את משמעות הביטוי הזה כתשובה מקודשת (סקרמנטלית). זאת אומרת, וידוי וכפרה אשר מנוהלים על ידי הכהנים.
- אולם זה אומר לא רק תשובה פנימה; תשובה פנימית היא רק למראית עין אם היא לא גורמת לשקיעה[2] של הבשר כלפי חוץ.
- לכן העונש [החטא] ממשיך כל עוד השנאה העצמית ממשיכה; (זו שהיא התשובה האמיתית הפנימית), וממשיך עד הכניסה אל מלכות השמים.
- האפיפיור אינו מתכוון לפרוע, ולא יכול לפרוע עונשים כלשהם חוץ מאלה שהוא הטיל על ידי סמכותו שלו או על ידי זו של הקאנון הכנסייתי.
- האפיפיור לא יכול להפחית האשמה כלשהיא, אלא על ידי הכרזה כי אלוהים הוא זה שפטר מהאשמה, ועל ידי הסכמה (assenting) למחילת האל; זאת, כדי להיות בטוח, שהוא עשוי להעניק מחילה במקרים ששמורים בוודאות לשיפוטו. אם מישהו יבוז לזכותו [של האפיפיור] להעניק מחילה במקרים כאלו, אשמתו תשאר בלתי נסלחת לחלוטין.
- אלוהים אינו מוחל אשמה לאף אחד. בלי שבאותו זמן הוא מביא אותו עניו (humble ), לשיעבוד לויקאר (ממלא מקום) שלו, הכומר.
- חוקי החרטה (penitential) מוטלים רק על החיים, אין להטילם על הגוססים (ההולכים למות).
- לכן רוח הקודש הוא טוב אלינו באמצעות האפיפיור, כי בצווים שלו הוא תמיד עושה חריג למקרי מוות ומצוקה.
- בורים רשעים הם הכוהנים המטילים על גוססים עונשים קאנוניים עבור כור המצרף.
- שינוי זה של העונש הקנוני לעונש של כור המצרף נזרע בעת שהבישופים ישנו.
- לשעבר הוטלו העונשים הקנונים לא לאחר, אלא לפני מחילה, כבדיקה של חרטה אמיתית.
- הגוססים משוחררים מכל העונשים בשל המוות המתקרב, מצד החוק הקאנוני הם כבר בחזקת מתים, ולכן הם זכאים להשתחרר מעונשים אלו.
- בריאות נפשית פגומה או אהבת אל לא מושלמת של גוסס מביאה עמה, בהכרח, פחד גדול. ככל שאהבת האל והחוסן הנפשי קטנים יותר, הפחד גדול יותר.
- פחד ואימה אלו לבדם (שלא לדבר על דברים אחרים) מספיקים כדי להוות עונש של כור המצרף, שכן הם קרובים מאוד לאימה של היאוש.
- גיהנום, כור מצרף, מלכות השמים נראים שונים כמו ייאוש, כמעט ייאוש, הבטחת הישועה.
- נראה שנשמות בכור המצרף זקוקות להקטנת האימה כפי שהן זקוקות להגדיל את האהבה.
- נראה שלא הוכח, על ידי סיבה או בכתובים, כי הן [הנשמות] מחוץ למצב של הגדלת אהבתן או הגמול הצפוי להן.
- נראה שלא הוכח שכולן מובטחות באושרן (או ברכתן blessedness), למרות שאנו עשויים להיות די משוכנעים בכך.
- לכן על ידי "מחילה מלאה של כל העונשים" האפיפיור לא אומר בעצם "כל", אלא רק עונשים שהוא עצמו הטיל.
- לכן טועים אלה המטיפים למחילות, אשר אומרים כי במחילה של האפיפיור אדם משוחרר ופטור מכל העונשים.
- בעוד הוא [האפיפיור] אינו מפחית (remits) לנשמות שבכור המצרף עונש כלשהו, אשר, על פי הקנונים הכנסייתיים, הם היו צריכים לשלם בחייהם.
- אם זה בכלל אפשרי להעניק למישהו מחילה מלאה על כל העונשים, אין ספק כי מחילה זו יכולה להיות מוענקת רק למושלמים ביותר, כלומר לבודדים.
- זה צריך להיות, אפוא, כי חלק הארי של העם הולך שולל על ידי הבטחה חסרת הבחנה וחגיגית (highsounding) של שחרור מן העונש.
- בדיוק כמו הסמכות שיש באופן כללי לאפיפיור על כור המצרף, כך יש לכל בישוף או כומר בדיוקסיה שלו או בקהילה בפרט.
- האפיפיור עושה טוב גם כאשר הוא מעניק מחילת לנשמות [בכור המצרף], לא על ידי כוחם של המפתחות [שאינו מחזיק], אלא בדרך של שתדלנות.
- אלו שמטיפים שצלצולו של מטבע המוטל לתוך תיבת כסף גורם לנשמה לעוף מייד מכור המצרף, מטיפים תורה שנוצרה על ידי אדם.
- אין ספק כי בעת שהמטבע מוטל לתוך תיבת כסף, רווח ותאוות בצע יכולים להיות מוגברים, אך זכות הבחירה של הכנסייה הוא בכוחו של אלוהים לבדו.
- מי יודע אם כל הנשמות בכור המצרף רוצות להפדות ממנו, דהיינו, כמו באגדה של הקדושים סוורינוס ופסקליס הראשון
- אף אחד לא בטוח כי החרטה שלו היא כנה; ועוד פחות מכך כי הוא השיג מחילה מלאה.
- נדיר הוא כי האדם חוזר בתשובה באמת, נדיר כל כך הוא גם האיש שבאמת קונה מחילות, כלומר, אנשים כאלה הם נדירים ביותר.
- ארורים לנצח, יחד עם מוריהם, יהיו אלו שמאמינים בביטחון הישועה שלהם בגלל שהם מחזיקים בשטרי מחילה.
- בני האדם חייבים להיות על המשמר נגד מי שאומר שמחילות של האפיפיור הן מתנה שלא תסולא בפז של אלוהים, בעזרתן אדם משלים עם אלוהים.
- הדאגה היחידה של "גינוני מחילה" נוגעת בעונשים של סיפוק הקודש, ואלה מוטלים על ידי אדם.
- דרכו של מי שמלמד שאלו שקנו וידוי או קנו את פדיון נשמתם מכור המצרף אינם צריכים חרטה, אינה דוקטרינה נוצרית.
- לכל נוצרי שחש נקיפות מצפון באמת, יש זכות מלאה למחילה של עונש ואשמה, אפילו בלי כתבי מחילה.
- לכל נוצרי אמיתי, בין אם חי או מת, יש חלק בכל הברכות של ישו והכנסייה שניתנו לו על ידי אלוהים; גם בלי כתבי מחילה.
- עם זאת, אסור בשום אופן לזלזל במחילה ובשותפות [ברכות הכנסייה] אשר מוענקות על ידי האפיפיור, שכן הם, כפי שכבר אמרתי, מהווים הכרזה על מחילה אלוהית.
- קשה ביותר, גם עבור התיאולוגים הנודעים ביותר, לרומם באותה עת בפני העם הן את שפע המחילות והן [את הצורך של] חרטה אמיתית.
- חרטה אמיתית מבקשת ואוהבת עונשים, אבל ליברליות במחילות פוטרת עונשים וגורמת להם להיות שנואים, או לפחות, להמציא אירוע [על מנת לשנוא אותם].
- יש להטיף בזהירות לעם על המחילות האפוסטולית, שמא אנשים עשויים לחשוב בטעות שהן עדיפות על מעשים טובים אחרים של אהבה.
- יש ללמד את הנוצרים, כי האפיפיור אינו מתכוון שקניית מחילות זהה בדרך כלשהי למעשה של רחמים.
- יש ללמד את הנוצרים, כי מי שנותן לעניים או משאיל לנזקקים עושה עבודת אל טובה יותר מאשר הקונה שטרי מחילה.
- אהבה גדלה על ידי מעשה של אהבה והאדם הופך להיות טוב יותר, אבל על ידי שטר מחילה הטוב שבאדם לא גדל יותר, הוא רק חופשי יותר מעונש.
- יש ללמד את הנוצרים, כי מי שמתעלם מהנזקקים, והוא נותן [כספו] לרכישת כתבי מחילה, לא רכש את מחילת האפיפיור, אלא את זעמו של אלוהים.
- יש ללמד את הנוצרים, כי אלא אם יש להם יותר ממה שהם צריכים (אלא אם כן יש להם שפע מיותר), הם מחויבים לשמור לעצמם את הדרוש עבור המשפחות שלהם, ובשום אופן לא כדי לבזבז אותו על שטרי מחילה.
- יש ללמד את הנוצרים, כי רכישת כתבי מחילה הוא עניין של רצון חופשי, לא דרישת החוק.
- יש ללמד את הנוצרים, כי לשם השגת מחילה, תפילה אדוקה שלהם רצויה יותר לאפיפיור מאשר כסף שהם מביאים.
- יש ללמד את הנוצרים, כי המחילה של האפיפיור מועילה רק אם הם לא שמו את מבטחם בה, אך מזיקה לחלוטין, אם באמצעותה הם מאבדים את הפחד שלהם מאלוהים.
- יש ללמד את הנוצרים, שאם האפיפיור היה יודע איך המטיפים למחילה סוחטים (exactions), היה מעדיף שהבזיליקה של פטרוס הקדוש הייתה נשרפת לאפר מאשר תהייה בנויה מהבשר, העור והעצמות של הכבשים שלו.
- יש ללמד את הנוצרים, כי יהיה זה רצונו של האפיפיור, כפי שהיא חובתו, למכור (אם יהיה צורך) את הבזיליקה של פטרוס הקדוש, כדי לתת מכספו להמון העם שרוכלים מסוימים של מחילות לקחו את כספם.
- הבטחת הגאולה על ידי שטרי מחילה היא תקוות שווא, גם אם הממונה, או אפילו האפיפיור עצמו, יתחייבו על כך בנשמתם.
- אלו שמשתיקים לגמרי את דברי האלוהים בכמה כנסיות, כדי להטיף דרשות מחילה לאחרים. הם אויבים של ישו ושל האפיפיור.
- נעשית פגיעה בדבר האלוהים, כאשר, בדרשה, הזמן שמקדישים לנושא המחילות שווה או זמן רב יותר מאשר על דבריו.
- זו חייבת להיות כוונתו של האפיפיור, כי אם חוגגים את המחילות, (אשר הן דבר קטן מאוד), עם פעמון אחד, עם תהלוכה אחת וטקס אחד, אז את הבשורה, (שהיא הדבר הכי גדול), צריך להטיף עם מאה פעמונים, מאות תהלוכות, ומאה טקסים.
- "אוצרות הכנסייה," מתוכם האפיפיור מעניק את שטרי המחילות, לא מוזכרים ולא ידועים מספיק בקרב עמו של ישו.
- ניכר בהחלט כי הם לא אוצרות זמניים, כי אוצרות כאלו הדמגוגים הרבים לא מרעיפים בקלות רבה כל כך, אלא רק צוברים אותם.
- הן (האוצרות) גם אינן לגופם של ישו והקדושים, כי אלו תמיד, אפילו בלי האפיפיור, מחוללים חסד לאדם הפנימי, ואת הצליבה, מוות וגיהינום, לאדם חיצוני.
- לאורנטיוס מרומא אמר כי אוצרות הכנסייה הם העניים של הכנסייה, אבל הוא דיבר על פי השימוש במילה בזמנו.
- בלי פזיזות אנחנו קובעים כי המפתחות של הכנסייה, (ניתנו לה על ידי ישו), הן האוצר שלה.
- שכן ברור כי כוחו של האפיפיור עצמו מספיק עבור מחילת עבירות ושמיטת עונשים.
- האוצר האמיתי של הכנסייה הוא הבשורה הקדושה על תהילת וחסד אלוהים.
- אבל האוצר הזה הוא נתעב ביותר (odiosissimus) בצדק, כי הוא הופך את הראשון להיות האחרון.
- מצד שני, האוצר של המחילות הוא כמובן מקובל ביותר, כי הוא הופך את האחרון להיות הראשון.
- לכן אוצרות הבשורה הם הרשתות שבהן בעבר נהגו לדוג את העשירים.
- אוצרות המחילות הם הרשתות שבהן עכשיו דגים את העושר של האנשים.
- המחילות אשר המטיפים משבחים כחסד גדול, יכולות להיות כאלה באמת, כל עוד הן מקדמות רווח.
- בכל זאת הן באמת מאוד קטנות לעומת חסדו של האל ואדיקות הצלב.
- הבישופים ועוזרי הכמרים (curates) מחויבים להתייחס לנציבים (commissaries) של מחילות השליחים בכבוד רב (בחרדת קודש).
- אבל עדיין הם חייבים לאמץ את עיניהם ולהקשיב באוזניהם, שמא אנשים מטיפים את חלומותיהם במקום את שליחותו של האפיפיור.
- מי שמדבר נגד אמיתותן של מחילות אפוסטוליות, יהיה מוקצה מחמת מיאוס ומקולל!
- אבל מי שנזהר מתאוותנותם ומשרירות לבבם של מטיפי המחילה, יהיה מבורך!
- האפיפיור מחרים בצדק את מי, שעל ידי תחבולות, פוגע בתנועת המחילות.
- כך, הוא מתכוון להטיל חרם כבד יותר נגד מי שמשתמש בתירוץ של מחילות לפגוע באהבת האמת הקדושה.
- המחשבה שמחילת האפיפיור גדולה כל כך עד שהיא יכולה לפטור אדם גם אם הוא ביצע חטא בלתי-אפשרי וחילל את כבודה של אם האלוהים - היא טירוף.
- אנחנו אומרים, להפך, כי מחילות האפיפיור אינן מסוגלות להסיר את הנקלה שבין החטאים ברי-הסליחה, ככל שמדובר על הדאגה לאשמה.
- האמירה כי גם אילו פטרוס הקדוש היה כעת האפיפיור, לא יכול היה להעניק מחילות גדולות יותר, היא חילול השם נגד פטרוס ונגד האפיפיור.
- אנחנו אומרים, להפך, שלרשות האפיפיור הנוכחי, וכל אפיפיור בכלל, יש מחילות גדולות יותר; דהיינו, הבשורה, סמכויות, מתנות הרפאות, וכו', כמו שכתוב באיגרת הראשונה אל הקורינתים
- האמירה כי הצלב הטבוע על נשק האפיפיור שווה בחשיבותו לצלב של ישו, היא חילול השם.
- הבישופים, אנשי הכמורה (curates) ותיאולוגים אשר מאפשרים לדבר כזה להתפשט בקרב העם, יצטרכו ליתן דין חשבון כדי להבהיר [מעשיהם].
- ההטפה חסרת רסן של מחילות מביאה לכך שזה לא עניין קל, אפילו עבור אנשים מלומדים, להציל את כבוד האפיפיור מדיבתם, או אפילו משאלותיהם הנוקבות (questionings) של ההדיוטות.
- לאמור: למה האפיפיור לא מרוקן את כור המצרף למען האהבה הקדושה ובשל צורך דחוף של הנשמות המצויות שם, אם הוא גואל מספר אינסופי של נשמות למען כסף משחית במטרה לבנות כנסייה, שהיא סיבה טריוויאלית ביותר.
- בדומה לכך, למה עורכים מיסות וימי שנה למתים, ולמה הוא [האפיפיור] לא מחזיר או מתיר לתבוע חזרה את הכספים שנתרמו מטעמם, שכן זו טעות להתפלל עבור אלו שכבר נגאלו.
- בדומה לכך, מהי החסידות חדשה של אלוהים והאפיפיור, והרי גואלים בתשלום נשמה אדוקה וחסודה מכור המצרף למען כופר ואויב האלוהים, במקום לפדות חינם מתוך אהבה טהורה נשמה אדוקה של חסיד אלוהים.
- בדומה לכך, מדוע עונשים קנונים שבוטלו מזמן, למעשה מחוסר שימוש, נגאלים עדיין בכסף לשם מתן מחילות, כאילו היו עדיין בתוקף.
- בדומה לכך, מדוע האפיפיור, שהעושר שלו היום גדול יותר מאשר העושר של העשירים, אינו בונה רק כנסייה אחת לפטרוס הקדוש עם הכסף שלו, ולא עם הכסף של המאמינים העניים.
- בדומה לכך, מה הוא הדבר עליו האפיפיור מוחל ואיזה סוג של השתתפות הוא מעניק לאלה שבזכות חרטה מלאה קיבלו זכות למחילה מלאה והשתתפות.
- בדומה לכך, מה ברכה גדולה יכולה להיות לכנסייה יותר מאשר אם האפיפיור היה עושה מאה פעמים ביום מה שהוא עושה עכשיו פעם אחת, ומעניק לכל מאמין מחילות והשתתפויות.
- מאז האפיפיור, על ידי מחילתו, מבקש את ישועת הנשמות ולא כסף, למה הוא משעה את המחילות והחנינות שניתנו עד כה, למרות שיעילותן שווה?
- הרוצה להדחיק את הנימוקים הללו של ההדיוטות בכוח בלבד, ולא במטרה לפתור אותם על ידי מתן נימוקים, חושף את הכנסייה ואת האפיפיור ללעג של אויביהם, ועושה את הנוצרים אומללים.
- אם יטיפו על מחילה לפי הרוח והנפש של האפיפיור, כל הספקות האלה ייפתרו בקלות או ליתר דיוק לא יתקיימו.
- לאחר מכן יסולקו משם כל אותם נביאים האומרים לעמו של ישו, "שלום, שלום," ואין שלום!
- אשרי כל אותם נביאים האומרים לעם של ישו "הצלב, הצלב" ואין שום צלב!
- יש להטיף לנוצרים כי הם יהיו חרוצים וילכו אחר המשיח דרך כאב ומוות, לגיהנום.
- וכך להיות בטוחים להיכנס לגן עדן לא דרך תלאות רבות, ולא באמצעות הבטחה של שלום.
