תשובות הרשב"א/חלק ו/צז
עוד שאלת ראובן פתח חלונות בכותל החוצץ בינו ובין גגו של חבירו והחזיק בו שני חזקה. ובאותו גגו משתמש ראובן לפעמים ומת ראובן ונשאר חנוך בנו ועכשיו בא שמעון להגביה כותלו כנגד החלונות ולסתמן. טען חנוך שאינו רשאי לפי שהחזיק אביו בהם וגם הוא אחריו שני חזקה ושלא מיחה בהם שמעון. ושמעון טוען שאין לו ולאביו לשעבד במעשיהן קרקעו ועוד דחזקה בלא טענה אינה חזקה ועוד שהן מזיקין אותו בהיזק ראיה ואין להיזק ראיה חזקה הדין עם מי.
תשובה אם חנוך טוען בבריא שאביו פתח החלונות שלא בטענת מכר אלא בא בטענת סבלנות. הדין עם שמעון דטענתו אינה כלום ואפי' במקום שאינו מחסרו קרקע. וכדמוכח התם בפ' לא יחפור (ד' כ"ג ע"א) לא יעשה אדם שובך בתוך שלו אא"כ יש לו נ' אמה לכל צד ר' יאודה אומר בית ארבע כורין כמלא שגר היונה ואם לקחו אפי' בית רובע והרי הוא בחזקתו. ואמרי' עלה בגמ' אמר רב זביד איתימא רב פפא זאת אומרת טוענין ליורש טוענין ללוקח. וא"א למה לי לטעון ליורש וללוקח והא לא בעו טענה בעלי השדות הרי היא [אולי צ"ל הריהן] בחזקתן. אבל כשאין היורש טוען בריא אלא בשמא ככל טענות היורשין היו ב"ד טוענין בשבילו שמא האב היתה לו טענת מכר או מתנה שאתה מכרת לו או נתת לו. משא"כ בטוען בריא. וכדמוכח בפ' ח"ה (ד' ל"ג ע"ב) בזה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתיה והאי אייתי סהדי דאבהתיה אכלה שני חזקה. דמוקמי לה בידא מאן דאייתי סהדי דאבא ולא טעני' ליורש זה דדילמא אין לאבהתך אלא דאבוה דהאי דזבנה מינך או דאבהתך. וכן נמי מוכח בפ' דייני גזירות (ד' ק"ט ע"ב) בעובדא דההוא אפוטרופא דאתא לקמיה דאביי ואמר אי הוה אבוהון קיים הוה אמר כי חזרתי ולקחתיו ממנו. ואמר אביי כל מאן דמוקי אפוטרופא מוקי כי האי. וא"ה לא טען אביי כלום ליתמי מעיקרא משום דדילמא יטענו היתומים בטענת בריא דלית להו לב"ד לטעון להם בכל כי האי. ואלא מיהו בכל מקום שיש בו היזק ראיה אפי' בא בטענה אין לו חזקה. דכקוטרא ובית הכסא דמי כדעת הרב אלפסי ז"ל וכן קבלנו הלכה למעשה כדבריו.