פתיחת התפריט הראשי

סימן כהעריכה

עוד בפ"ק (דף י"ג) רבא אמר טעמייהו דב"ש משום שאין איסור חל על איסור. פלא לי דא"כ מאי טעמייהו דב"ה? דלא מסתבר כר"ש דאית ליה לקמן בפ' ד' אחין (דף ל"ב) דאין איסור חל על איסור יפטור בצרות כב"ש. ואני דעתי נוטה דב"ה אית להו דרשא דעליה. או כסברת ר' דלעיל דמפיק צרות מדכתב ולקחה כל היכא דאיכא תרי ליקוחין. והילכך ר"ש שפיר כב"ה.

תשובה מה ראית רבינו להקשות מדר' שמעון. וכי הוא לבדו אית ליה אין איסור חל על איסור. צא הקשה לדידן דאית לן אין איסור חל על איסור היכי מפטרן צרות לשוק בלא יבום ובלא חליצה? אלא דברים פשוטים אני רואה כאן דלב"ש בלחוד הוא דאיבעיא לן בכולא שמעתין מאי טעמייהו. אבל לב"ה לא איבעיא לן דאינהו אעליה סמיכין. והילכך אדרבא כל שאתה יכול להתירן מן הדין לעריות וצרות ניחא לן טפי דאיצטריך רחמנא למכתב למסרינהו. דהיינו כל ההוא שקלא וטריא דריש פירקין מנא לן דמדינא שריין דאיצטריך עליה למיסר. והיכא דנשא חי ואח"כ נשא מת דמתירין ב"ש את הצרה משום דהו"ל כצרות ערוה שלא במקום מצוה. אף היא לדידן אסירא ואף על גב דלגבי צרות איילונית שרינן מה"ט. והיינו כיון דהכא דהיא גופא שריא לגבי שאר אחין צרת ערוה שלא במקום מצוה קרינן בה. משא"כ בצרת איילונית דאיילונית כמי שאינה בעולם כלל היא דכולהו אחין אסירא וכדכתי' לעיל. והא דקשיא ליה למר נמי לב"ש מיהא מאי טעמייהו היכא דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי ומסתמא כל היכא דאסרי ב"ה ב"ש מתירין ע"כ לשונך. ומנא ליה למר כולא האי וכללא היא דכל היכא דאסרי ב"ה קשרו ב"ש? והלא האי דמקשה ליה לרבא היה סבור דלדעת רבא ב"ש לא שרו אלא הני צרות דעריות הנאסרו' מחמת קידושין וכדפרש"י ז"ל. ואעפ"כ לא הוה מקשה ליה לרבא מכל הני עריות דלאו מחמת קידושין הן ולומר דמסתמא בכולהו פליגי ב"ש והילכך אף האי נמי מודו בה ב"ש דאסורא דלאו כללא הוא ומיהו שינויי דחיקי לא משנינן לך. ובודאי הכי מסתברא דלב"ש אפי' נשא מת ומת ואח"כ נשא חי צרתה מותרת מהאי טעמא נמי דאין איסור חל על איסור. וה"ל דומיא דנשא חי ואח"כ נשא מת דאמרינן דכיון דאחות אשה קדים לא אתי איסור אשת אח חייל. כלומר דכיון דלא אלים איסור אשת אח לדחות איסור אחות אשה כדי להתירה ליבום הויא לה כצרת ערוה שלא במקום מצוה. הכא נמי כיון דלא אלים איסור אשת אח לדחות איסור אחות אשה לאחר שנפלה לפני יבם להתירה ליבום. אלא ודאי כיון דנשא חי דחיא לה אחות אשה לגמרי מיניה ופטורה מן החליצה ומן היבום במקום דיבם אחר. דנישואין עושין דחיה גמורה כדמוכח בהדיא בכמה דוכתי במכילתין. וכיון שכן הו"ל כאשת אח שלא במקום מצוה וצרתה נמי כצרת ערוה שלא במקום מצוה דערוה כדקאמרן. והויא לן כהאי דאמר ר' אשי בפ"ד אחין (דף ל"ב) נשא מת ואח"כ נשא חי כיון דאחות אשה לא חייל תתייבם יבומי. אמר רב אשי איסור אחות אשה מתלא תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח אתי חייל הילכך לא פקע. והכא נמי כיון דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי כיון דפקע איסור אשת אח אתי חייל איסור אחות אשה. הילכך הו"ל כאשת אח שלא במקום מצוה. וגדולה מזו נראה לי דהאי צרה משרא שריא אפי' לב"ה. משום דאין צרה אלא מאח וזו כיון דבשעה נפילה לא הויא צרת ערוה מאח דהאי שעתא תרווייהו שריין. השתא דעבר חי ונשא אחות א' מהן האי אדחיא לה מיניה משום אחותה דקא נסיב השתא. אבל צרתה לא נעשית לה צרה לאחר נפילה דא"כ אתה עושה צרה לאחר מיתה ואין צרה לאחר מיתה. ולפי זה אחיות יבמות ולהן צרות נכריות אם נפלו זו אחר זו צרת הראשונה מותרת. דאלו קודם שמת השני אם רצה לייבם איזו שירצה מהם מייבם. א"כ אף לבסוף מותר בצרה שאין צרה לאחר מיתה וכן משמע בירושלמי בפ"ד (בפרק ד') אחין. וא"ת א"כ בריש פ"ד (פרק ד') אחין דאמר שמואל חלץ לאחיות לא נפטרו צרות לצרות נפטרו אחיות. ואקשינן עליה מ"ש אחיות דלא נפטרו צרות? משום דה"ל אחות אשה דזיקה. לצרות נמי לא לפטרו אחיות דהויא צרות אחות אשה בזיקה? לימא ליה מאי חלץ לצרות דקתני לצרת לאה דנפלה ראשונה וצרות דעלמא קאמר ומשום דהו"ל חליצת צרה חליצה מעולה. והכי הוה ניחא טפי לאוקומא מלאוקמא אליבא דמ"ד אין זיקה ולשמואל לא ס"ל. י"ל דלא ניחא ליה לאוקומיה בהכי דא"כ מאי קמ"ל פשיטא דחלץ לצרות הראויות להתייבם דנפטרו האחיות. וא"ת עוד א"כ מצינו שתי יבמות הבאות מבית אחד אחת פטורה בלא כלום וא' חולצת או מתיבמת? אה"נ ולב"ש כולן צרות הכי נינהו. ולדידן נמי איכא צרות איילונית דחולצת או מתייבמת ואילונית פטורה בלא כלום.