פתיחת התפריט הראשי

סימן אעריכה

שאלה על ענין שאירע בראובן ששדך בתו לבנו של שמעון. ובא שמעון ונתן לה קידושין בפני אביה בשביל בנו. ואח"ך (ואח"כ) לא איסתייעא מילתא ולא עלה הזיווג. ורצה ראובן להשיאה לאחר ואמר לה שמעון אל תשיא אותה כי אני קדשתיה בעבור בני. והיו ג' עדים א' מת וא' בפנינו ואחד במ"ה (במדינת הים). ובא העד הא' ואמר שנתן קדושין ובפני שנים אחרים. ונתנו גט אל הנערה והשיאו אותה תוך ג' חדשים. וגבי מעוברת חבירו ומינקת חבירו עירוקיה מסתייה כלה זו. שלא ברכו ברכת אירוסין והיא אסורה לו כנדה. מי אמרינן בהפרשה סגי ליה ולא חיישינן שמא יבוא עליה כיון דאסורה לו? כדרך שאמרו במעוברת חבירו ובמינקת חבירו לא שותות ומשום דאין חוששין שמא יבוא עליה. או דילמא סוטה שאני דאסורה דבר תורה היא? זה נר' תורף שאלותיך אף על פי שבא בלשון אחר.

תשובה תחלה אומר אני כי מעולם שאלה זו לא באה לידי עד עתה. ועתה אני אומר שלא בארת לי בה כל הצורך. שלא בארת אם יש עדים שהבן עשה שליח אי נמי דארצי קמיה מעיקרא. דאי לא לא חיישינן ליה משום לא דחציף (נראה שצ"ל דלא חציף) איניש לשוויה שליחא. גם לא בארת אם ראובן או בתו מודים שקדשה כמ"ש (כמו שהעידום) אם לא. כי משמעות השאלה יראה שאינם מודים. דאי לא למה הוצרך עתה העד הא' להעיד כיון שהם מודים. אלא ודאי נראה שהנערה ואביה מכחישין העד החי שבא להעיד. וא"כ שלא כדין נתן גט. דקי"ל עד א' בהכחשה לאו כלום הוא. וא"כ מי שהצריכה גט טעה בתרתי. חדא שאפי' קדשה שמעון ממש לבנו בפני עדים אין חוששין לאותם קידושין. כדאמרינן בפ' ב' דקידושין (ד' מ"ה ע"ב) דילמא ארצויי ארצי קמיה לא חיישינן. דלא חציף אינש לשווי אבא שליח. ועוד דאין כאן אלא ע"א ועד א' בהכחשה לאו כלום הוא. וכל מי שהצריכה גט טעה ונמצא הגט בטל. וכל שהגט בטל גם היא אינה צריכה להמתין. דאין זו גרושה מאישה אלא מאיש אחר ואפי' ריח הגט אין בו ומותרת לכהן ולקרוביו. והאיך צריכה להמתין ואין זו בכלל גזרותיו של ר"מ. שהרי ידוע לכל שהגט הזה אינו מגרש ואינו כלום. וכאותה ששנינו בפ' האשה רבה (ד' צ"ב) אף על פי שנתן לה האחרון גט לא פסלה מן הכהונה נאמן לתורתך נאמן למעלתך עושה משמרת שלום למשמרתך. הכותב שלמה בר אברהם ז"ל בן אדרת.