תשובות הרשב"א/חלק ה/רנא
סימן רנא עריכה
שאלת: עשרה מהקהל שלוו מנכרי מעות לצורך ראובן שמעון ולוי, והם עם העשרה, נתחייבו באותו שטר לנכרי. ומתו שלשה אלה, ובא הנכרי ליפרע מן היורשים [והיורשים] אומרים: שלא יפרעו, אלא חלק כחלק עם העשרה. והעשרה מהקהל טוענים: כי לוו אותם לצורך השלשה, שהם חלו פני הקהל שיכנסו עמהם בחוב, כדי שילוה להם הנכרי. ויש להם עדים משאר הקהל, כי הם צוו להשתעבד לנכרי מחמתם. והיורשים אומרים: שאינם יודעים מזה כלום. גם עדים מהקהל שהודו: להם, שהם יוצאים מן הערבות תוך ט"ו ימים, ונפטרו פתאום ביום השני להודאה זאת. הודיעני: אם עדים אלו נוגעין בעדותם, אם לאו? מפני שאם יפרעו את השטר, הם לא יעזרו ולא יפסידו כלום?
תשובה: שורת הדין נ"ל, שהדין עם היתומים. חדא, שהקהל מודים לאלו העשרה, שמחמתם נכנסו ערבים בשטר זה. ובודאי, כל שיפסידו אלו עשרה, ההפסד מוטל על הקהל. והגע עצמך! אם לא ימצא הנכרי ליפרע מאלה השלשה, והוצרכו אלו העשרה לפרוע החוב, אף על פי שהשלה מודים שמחמתם הכניסום, הקהל חייבים עמהם. הלא מכיס הצבור היו פורעים. שאם לא כן, לא נכנסו (אלא) מחמת הקהל, אלא לרצונם וחפצם, שלא מחמת הקהל. וכיון שכן, אפילו עכשיו שאין היורשים מודים להם בכך, והוצרכו העשרה לפרוע, אין ההפסד משתלם מנכסיהם לבד, אלא מנכסי הקהל, שבמצותם נכנסו. ושלוחים של צבור הם, בדבר זה. וא"כ, אף הם אינם מביאים ראיה מאנשי העיר, דנוגעין בעדותם הכא ואפילו אם יפטרו הקהל לעדים אלו, לא עשו ולא כלום. ואינה דומה לאותה שאמרו שם (בפרק חזקת הבתים מ"ג ע"א): וליסתלקו בתרי מינייהו, ולידיינוה. דהתם, היינו טעמא, דכיון שיעידו וידינו, או שלא יעידו ושלא ידינו, אינם מפסידים ולא מרויחים בזה. ויותר מזה, שכל שלא יעידו, הרי אין אנשי העיר ולא הם, מוציאין כלום וכשיסתלקו הם, אין מוציאין לעצמם כלום. נמצא קודם סלוק, כלאחר סלוק. אבל במת קודם, פטור זה, נמצאו העדים אלו מפסידים, ועם עדותם נשמרים מן ההיזק, נמצאו מרויחים בעדותם. ולא הא שאמרו גבי הן הם שלוחיו, הן הם עדיו. השתא דתקון רבנן שבועת היסת, משתבע ומשתבעי כדאי' בר"פ (האיש מקדש מ"ג ע"ב). ולולי ההפרש זה שאמרתי, אטו בשופטני עסקי', כשרואה הלוה הזה. שהוא מפסיד משני צדדים, מה ששלח ביד השלוחים בשבועת השלוחים ומשלם למלוה בשבועת המלוה. אם פקח הוא, פוטר את השלוחים, בין נתנו בין לא נתנו, ויעידו, דעכשיו אין נוגעים בעדות, אלא שאיפשר כמו שאמרתי. ועוד יש לי ראיות על זה, ודי בזו במקום הזה. ועוד יש טענה אחרת ליתומים, שאם היה כן כמו שאומרים הצבור, מ"מ כל שהוא כנגד אלו העשרה, אין השלשה אלו חייבין לעשרה בשטר, אלא כמלוה ע"פ הוא עליהם, ולכשיפרעו לנכרי. וא"כ הרי הוא מלוה ע"פ, ומלוה ע"פ אינה משתלמת מן היורשים, אלא א"כ מת לוה בגו זימניה, או כשחייב מודה, או שמתוהו ומת בשמתיה. ואין כאן אחד מאלו, דזמנו של שטר כבר עבר.