תשובות רשב"א/חלק ה/רמב

סימן רמבעריכה

עוד אמרת שיש אחד, שהוא תופס ישמעאלית מיוחדת, וגיירה ונתן לה קדושין, והוא עמה בלא כתובה: ואני רוצה להוציאה ממנו, מפני שהחרמנו ע"ז במאסר, שיוציא כל מי שתופס ישמעאלית, או אפי' יהודית, או ישאנה בקידושין וכתובה. והוא טעין: דהוא עמה בהיתר, אחר שקדשה. וגם על החרם הוא טוען: שהוא עשה מודעא בפני עדים בשעת החרם, שלא היה מקבל החרם. והוא טוען עתה: כי בשעה שישמע מפי כבודך שהוא עובר על החרם, או שלא יספיקו לו הקידושין, שישאנה.

תשובה: כבר ידעת ששנינו, ביבמות בפרק כיצד (כ"ד ע"ב): הנטען מן השפחה ונשתחררה, מן הנכרית ונתגיירה, לא יכנוס. ואם כנס, אין מוציאין מידו. ואפשר שאפי' לא כנס בנשואין, אלא שקדש, אין מוציאין מידו. דכל דצריכה גט, מוציאין קרינן ליה, ואין מוציאין בדיעבד ואם לא שהחרמתם, אפשר היה להשהותה אצלו, דהיינו פילגש. אבל החרם מעכב. כי מה שטוען דמסר מודעא, מודעתו בטלה, שהרבים יכולים הם להחרים אפי' בעל כרחו. וכדכתיב: במארה אתם נארים, ואותי אתם קובעים הגוי כולו. אי איכא גוי כולו, אין. אלמא: היחידים הם בארור, אי איכא רוב. כ"ש כולם, חוץ מיחידים, וכ"ש חרם העשוי לקיים התורה, ולכלא פשע ועבירה.