פתיחת התפריט הראשי

סימן רלזעריכה

שאלתם: ראובן ושמעון היו דרים בקלעס איו"ב. ושדך שמעון ללאה בתו, לחנוך בן ראובן. ופסק שמעון לתת לבתו לזמן הנשואין, כך וכך. וראובן פסק ליתן לאותו זמן, כך וכך. ונשבע שמעון להזמין בתו לחנוך הנז' לקדושין ולנשואין, לזמן ידוע, ולפרוע לו אותה נדוניא לאותו זמן. ובתנאי שיתן ראובן לבנו חנוך, כל מה שקבל על עצמו ליתן לו. ושיקדש וישא אותה חנוך הנז' לאותו זמן. ועוד קבל על עצמו, להשלים כל זה לאותו זמן, בקנס ידוע. וכן נשבע חנוך, שיקדשנה וישאנה לאותו זמן, וקבל על עצמו בקנס ממון ידוע. וכשהגיע הזמן הנז', נאנס חנוך הנז', והושם בבית האסורים בסרקסטה. וטען חנוך שהוא מזומן לישאנה, אם יזמינוה לו שם. וטוען שנפטר מידי שבועתו וקנסו, בכך, מפני שלא קבע מקום ידוע לנשואין בפירוש. ושמעון טוען: שאין לו להזמינה, אלא בקלעס איו"ב. ובין כך ובין כך, עבר הזמן הקבוע ביניהם. וזה בא וטוען, שחבירו עבר על תנאי, ותובע קנסיו וזה תובע בהפך. הודיעני: הדין עם מי?

תשובה: כך נראין הדברים, שאין לשמעון להוציא בתו ממקומה, לינשא במקום אחר. שהקפדה היא זאת, שלא להוציא בתולת ישראל ממקומה, קודם נישואין. והקפדה ודאית היא זאת, וכענין שנזכר בקדושין (בפ' האיש מקדש דף נ), גבי האומר לשלוחו: צא וקדש לי אשה פלונית, במקום פלוני. והלך וקדשה במקום אחר, אינה מקודשת, משום דלא ניחא ליה דיקדשה באותו מקום, דילמא ממלי מילי מילי. וכן בגיטין, שאינו רוצה שיתבזה באותו מקום. וכ"ש האי, שהמחזר אחר האשה, ואין האשה מחזרת אחר האיש. וכ"ש עכשיו, שהכל מקפידין בכל מקום על הדבר הזה, וסתמם של משדכין בנותיהם, דעתם שינשאו במקומם. ואפי' אם היה ממקום אחר, אלא א"כ התנו בפירוש כ"ש אלו שהיו שניהם במקום אחד, דנמצא שמעון זה פטור מקנסו ומשבועתו. וכן חנוך פטור משבועתו ומקנסו, לפי שהוא אנוס. ויש טענת אונס, ובכל דבר חוץ מגיטין, מתקנת חכמים, משום צנועות ומשום פרוצות, כמו שנזכר בריש פרק ראשון דכתובות.