תשובות הרשב"א/חלק ה/ר
סימן ר עריכה
שאלת: תנן התם. השביעית משמטת המלוה בשטר ושלא בשטר. רב ושמואל דאמרי תרווייהו: [בשטר: שטר שיש בו אחריות כו'. ר"י רשב"ל וכו']. תניא אידך: סיים לו שדה בהלואתו, אינו משמט וכו'. קריביה דרב אסי, הו"ל ההוא שטרא וכו'. וחזינן בשטר שיש בו אחריות נכסים, דרבי יוחנן הדר ביה לגבי דרב ושמואל, ואמר: משמט; ועבד בה עובדא. אבל בסיים לו שדה בהלואתו, לא פליגי בה ולא מידי. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל, שכתב בס' זרעים (בפ"ט מהל' שמיטה הלכה ו): שביעית משמטת את המלוה, אפי' מלוה בשטר שיש בו אחריות נכסים, הרי זה משמט. ואם סיים לו שדה בהלואתו, אינו משמט. ונראה לנו, דהאי סיים, ר"ל בתורת אפותיקי. וכ"ש בתורת משכונא, באתרא דלא מסלקי. דאי באתרא דמסלקי, הא גרסינן בפ' איזהו נשך (דף סז:), האי משכנתא באתרא דמסלקי, שביעית משמטת. ומאן דמשכן ליה בית לחבריה לחמש שנים בנכייתא, ע"מ שיפרענו בתוך הזמן, ואם לא יפרענו, שתשאר בידו המשכונא הנז', שנה אחר שנה, בנכייתא הנזכרת. ונהוג בההיא מתא, דאע"ג דאי עבר הזמן, אי לא פרע בתוך השנה, דלא מקבלין מיניה עד סוף שנה אחרת. ועשו עשר שנים, ולא פרע הלוה את חובו, ואכל המלוה פירות בנכייתא הנזכר. נראה, דכיון דהאי ביתא משכונא גבי מלוה לזמן, דאין שביעית משמטת אותו החוב, כיון דהוי המשכונא עד זמן מה, ולא יכול לסלוקי למלוה בתוך זה הזמן. וא"ת הרי עבר הזמן, והוי כאתרא דמסלקי ליה? הא נהוג בההוא אתר, דאי לא פרע בסוף השנה, דלא מצי לסלוקי למלוה, כל ההיא שנה, והוי כאתרא דלא מסלקי. וכ"ש האידנא, דאין שביעית משמטת, אלא מדרבנן. והשתא צריכין אנו למידע: אי פירושא דהאי הלכתא כדכתיבנא, ואי שביעית משמטת משכנתא באתרא כזו, או לא?
תשובה: לענין פירוש ההלכה שבגיטין, יפה פירשתם לדעת הרמב"ם ז"ל שם, שפסק כברייתא: דסיים לו שדה בהלואתו אינו משמט. נראה דהוא מפרשה כשעשה לו אפותיקי. דאי לא, תיקשי ליה דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, דאמרי משכנתא באתרא דמסלקי, השביעית משמטת. וגם הוא סבור כמו כן, שלא חש ר' יוחנן לדברי רב ושמואל, אלא בשטר שיש בו אחריות. וברייתא דש"ח משמט, ואם יש בו אחריות נכסים אינו משמט, היא לבדה שחשש ר' יוחנן, שמא היא כב"ש. אבל אותה ברייתא דקתני: סיים לו שדה בהלואתו, אינו משמט; לא חש בה שתהא כולה רישא וסיפא כב"ש. אלא רישא, דהיינו סיים לו שדה בהלואתו אינו משמט, אפי' ב"ה מודה בה. וסיפא בלחוד, היא דאתיא דוקא כב"ש. וכן היא כתובה אצלנו, להעמיד דברי הרב ז"ל. ומ"מ על דרך האמת, אינם דברים נכונים במה שפסק. אלא אפילו סיים לו שדה בהלואתו, לא נעשה בו מעשה להקל, שהרי חשש ר' יוחנן, ואמר: וכי בשביל שאנו מדמין, נעשה מעשה! ואי משום הברייתא, דילמא ההיא כב"ש היא. וכיון שכן, אכולהו מתנייתא איכא למיחש, דילמא הן כב"ש. והיינו נמי דר"פ ור"ה בריה דרב יהושע, לא משכחי משכנתא דלא משמטת, אלא באתרא דלא מסלקי בלחוד, דהיא כמכורה אצלו לזמן. הא בעלמא, לא, ואפי' עשאה אצלו אפותיקי מפורש. דא"ל: לא יהא לך פירעון, אלא מזה; משום דאכתי אינה גבויה היא אצלו, ולאו כמכורה היא אצלו. והיינו נמי, דאפילו משכון דמטלטלי אי לאו דאמר ר' יצחק: ב"ח קונה משכון (בפסחים ל"א ובשבועות מ"ד) היה משמט. אף על פי שהוא תופס בידו. וכן הוא דעת רבותי ז"ל.
ומיהו לענין עיקר הדין, במה ששאלתם אם מנהג העיר כמו שאמרתם, דכל שנכנס בתוך שנתו גומר, ואינו יכול לסלקו בתוך שנתו. ואותו המנהג, מנהג אמיתי, הוא שהסכימו עליו בני העיר, או שב"ד שבעיר דנו על פי אותו מנהג. מסתברא שדין משכונא זו באתרא דלא מסלקי ליה דכל דאינו יכול לסלקו, הרי היא כמכורה אצלו, והוי מכר לזמן ואינו משמט. וכן נראה לי, דאפילו באתרא דמסלקי בשנה ראשונה של משכונא, אין שביעית משמטת אותה, לפי שסתם משכנתא שתא. ואמרינן עלה: למאי נפקא מינה? דלא מצי מסלק ליה. ודבר הלמד מענינו הוא, דבאותה השמועה שבפ' איזהו נשך (דף סז:), דאיירי ר"פ ור"ה בריה דרב יהושע, ופליגי בין באתרא דמסלקי, ובין באתרא דלא מסלקי, קא מייתו הא דאמר רב אשי. אמרו לי סבי דמתא מחסיא: סתם משכנתא שתא דאלמא: לענין מה שנאמר באותה שמועה, הביאוה כאן. ולומר: דכל תוך שתא, הרי היא בכל מקום כאתרא דלא מסלקי לכל הדינין. וממנה אנו למידין, לכל מה ששאלתם, לכל דאינו יכול לסלקו אינו משמט.