תשובות הרשב"א/חלק ה/קצח
סימן קצח עריכה
ומה ששאלת: במלך ששינה המטבע, ופחת ממנה הרבה, וגזר על הכל שיהיה זה המטבע יוצא במקום הראשון, בפריעה וכל מיני הלואות.
תשובה: מתוך דבריך למדתי שאתה סומך על קצת חכמי הדור שלפנינו, שהיו מורים דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא בעסקי המלך לצורכו, כגון דקטלי דקלי ועבדי גשרי לעשות להם דרך, כמ"ש בב"ק (דף קיג:); וכגון בארעא דמסקי להו טסקא, דמלכא אמר: מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא, כמ"ש בפרק חזקת הבתים (דף נד:). ובאמת דהסברא הזאת היא מסורה בידינו מפי קצת רבותינו. ועם כל זה איני מודה לדבריך בעסקי המטבעות, שאין לך עם גדול מזה, שהם בעלי המטבע, והם עושים אותם ומוציאין אותם בארץ שלהם; אם אין עסק שלהם בעילוי המטבע, נתקיים הפסדו. והדין הזה שוה הוא לדין הקרקע שמעלה הטסקא, שגזרתו של מלך מתקיימת בהם, כלומר: מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא, ולמימר נמי: ליכא מאן דאכיל ארעא אלא בשטרא, ואריסא דפרסאי מ' שנין.
אבל אנו כבר עמדנו על הסברה זאת, וראינוה משתברא ומשתבשת בגמ' בההיא סוגיא דבפרק חזקת הבתים (שם). ומכאן נ"ל דכל השטרות העולות בערכאות של כותים בנוטרין של מלכים, שהם כשרין, בין שטרי מתנות בין בשטרי הלואות, וכ"ש שטרי מקח וממכר. ואפילו בשטרי הודאות והלואות, אי כתב בהו: "ואמר לסהדי אתם עדי", או דאמר להו לכותים גופייהו כתובו ליה, קנה, דשטרא מיקרי ואיכא הורמנותא דמלכא, דבלא"ה ליקני קנה. ואי ליכא הורמנותא דמלכא, איכא שטרי דכתיבין, ואיכא שטר דפסולין, ואין זה מקומן.
ולעניין מה שהוסיפו על המטבע, דגזר המלך שיהא מנה נפרע במקום מנה של מטבע הראשון, שאמרת אם יש בו משום איסור רבית? אף בזה דינו דין, שהתוספת הזה שלא בתנאי ושלא ברצון הבעלים הוא נפרע, ואלמלא דינו של מלכות אינו בכלל רבית, אלא בכלל גזל. אלא שדינו של מלך דין והפקרו הפקר, ואין כאן גזל ואין כאן רבית. ומיהו אין המלכים נוהגין עכשיו כן, לפחות המטבע חדש מכדי שיוויו, אלא להעלותו.