תשובות הרשב"א/חלק ה/קצו
סימן קצו עריכה
שאלת: שטר מכר או מתנה, שנתן ראובן לשמעון שדה או כרם או מטלטלין, ונכתב ונחתם השטר. ואחר זה, נמצאה ביד הסופר, לאחר שמת הסופר. ושמעון המקבל, הרי הוא מחזיק בקרקע או מטלטלין, זה כמה שנים. ועכשיו, שמעון תובע השטר מיורשי הסופר. ויורשי ראובן באין ומעכבין וטוענין: כי על תנאי נשאר השטר שם, ואין להם ראיה על זה. הדין עם מי? מי הוי כשטר שאיני יודע בו, מה טיבו; ויהא מונח עד שיבא אליהו. או דילמא, כיון שהחזיק זה, והרי הוא מוחזק במה שכתוב בשטר, ואין מוחה זה כמה שנים. וגם, כי מנהג בני העיר להניח שטריהן ביד הסופר, ככתוב: ומסור הוא ביד המקבל מתנה או הלוקח.
תשובה: מה ששנינו (בסוף פ"ק דב"מ דף כ): נמצא לאחד שטר בין שטרותיו, ואינו יודע מה טיבו, יהא מונח בידו עד שיבא אליהו. ואין הפרש בין נמצא ביד הסופר ובין נמצא ביד אדם אחר. דאפי' נמצא ביד הסופרים, יש לחוש שמא לא נגמר הענין, וכאותה דאיתא בפ' שנים אוחזין (שם (כ')). רשב"ג אומר: שלשה שלוו מאחד, יחזיר למלוה. דאי ס"ד מלוה, מאי בעי גבי הדדי. ואקשי': ודילמא למכתבינהו אזל, ונפל מידא דספרא. אלמא: אפי' נמצא ביד הסופר, כתוב וחתום, חוששין לו שמא לא נגמר. ומ"מ בשטרי מכירה ומתנה, אם כתוב בהם קנין, מסתברא דיחזיר ללוקח, או למקבל מתנה, ולא אמרי': יהא מונח עד שיבא אליהו, אלא בשטרי חוב ודומה לו, העומד לפריעה, דחיישינן לפרוע. ושמא פרע לו הלוה מקצת חובו, והשליש את שטרו. ואי נמי, בשטרי מקח וממכר, ואין כתוב קנין. דאני אומר: דשמא כתובין היו, ונמלך עליהן שלא ליתנן. אבל בשטר מקח וממכר, דכתוב בהם קנין, יחזיר דמאי שנא מנמצא בשוק, דבשטרי אחלטאתא ואדרכתא, דליכא למיחש לפירעון, יחזיר. ושטרי מקח וממכר, דיש בהם קנין, כשטרי אחלטאתא ואדרכתא נינהו, ויחזיר. דאי משום דכתב ליתן ולא נתן, הא כתוב בהם קנין. ואי הדר זבינה מיניה, איבעי ליה למיכתב עליה שטרא אחרינא. דקי"ל, כמ"ד הנותן מתנה לחבירו, והחזיר לו השטר, לא חזרה מתנתו. וא"כ, אף בנמצא ביד אחר, למאי ניחוש לה, דאין הדעת מכרעת דנחמיר בנמצא ביד אחר, יותר מנמצא בשוק, דכל מה שאתה יכול לחוש בנמצא ביד אחר, כמו כן יש לחוש בנמצא בשוק. ויותר יש לחוש בנפל, מנמצא ביד אחר. דהתם, כיון דנפל, איתרע ליה חזקתיה, ואפ"ה לא חיישינן. כ"ש בנמצא ביד אחר, דלא איתרע, די"ל דדילמא הפקידו, שכן נהגו. וכ"ש כאן, שהחזיק הלוקח במקחו. מאי אמרת, שמא חזר בשטרו, אף על פי שלא חזר בשדה. וכאותה שאמרו: זכה בשדה זו לפלוני, וכתבו לו השטר. חוזר בשטר, ואינו חוזר בשדה. אין אנו חוששין לזה כלל! דא"כ, שמואל שאמר: המוצא שטר הקנאה, יחזירנו לבעליו; אי משום שמא כתב ללוות ולא לוה, הא כתוב בה קנין. ואי משום פרעון, לא חיישינן לפרעון. אכתי אמאי לא חייש [שמא] חזר בו בשטר, ואינו רוצה שיהא מלוה בשטר. אלא דלהכי, לא חיישינן.