פתיחת התפריט הראשי

סימן קפבעריכה

לירידא.

שאלת: כתוב בתיקוני המס: דכל חוב בטוח או מסופק, ישער אותו ביושר ובאמונה, ויפרע פשוט לכל מאה דינרין, בכל פיסקא ופיסקא. ומצד אחר, כתוב בפרק אחר: כרמים וגנות ושאר הקרקעות, חוץ מן הבתים, ישער אותם כמה הם שוים ביותר, ובאמונה, ויפרע בכל השנה לכל פיסקא. ועכשיו, קנה ראובן כרם אחד מהכותי, בשטר מכירה גמורה כתיקונה, בלא שום שיור ותנאי. ואח"כ היטיב חסדו ראובן לכותי הנזכר, ועשו כתב הודאה מידו. וז"ל: מודה אני הח"מ, שאם ירצה פלוני הכותי לקנות הכרם שיש לי בגבול ובמקום פלוני, לזמן פלוני, שאמכרנה לו בסך כך וכך דינרין, ובלבד שיפרע ויתן לי יותר על הסך הנזכר, כל ההוצאות שעשיתי, ושאעשה מכאן ועד אותו זמן, בתיקון הכרם. ועכשיו ראובן הנזכר, חשב לכרם הנזכר, באלפים דינרין בהודאתו, ופורע המס בעד אלף דינרין, כדין מס הכרמים, מפני שטוען שיש לכרם זה דין קרקע, מאחר מקבלה בלא שום שיור ותנאי. ואם הוא אח"כ רצה להיטיב לכותי, וכתב בכתבים כנז"ל, לא מעלה ולא מוריד. כי אולי לא יראה הכותי לעולם. ואפי' יחזור לקנותה הכותי לזמן הנזכר, תהיה מכירה גמורה כשאר מכירות שאדם עושה מקרקעותיו. ולפיכך, אינו חייב לפרוע מס, אלא בשביל החצי, כדין הכרמים. והקהל טוענין ואומרים: דכיון דרצה והטיב לכותי, ועשה לו הודאה מכת"י כנזכר, א"כ יש לכרם זה דין חוב, וחייב ראובן לשלם המס בעד כל האלפים דינרין שחשב כדין חוב. הדין עם מי?

תשובה: אם לא הוי תנאים ביניהם בעת ובשעת המכירה, שיחזור וימכרנה לו לזמן פלוני כנז"ל, הרי זה נידון כקרקעותיו של ישראל, אילו התנה למכור אחד מקרקעותיו. אבל אם בתחילה בעת המכירה, הוי התנאים ביניהם, אין לו דין מכר כלל, בין שהתנה המוכר בין שהתנה הלוקח, (בין) קודם המכירה. וכענין זה לענין רבית, הדין דין. וכמו ששנינו בברייתא, בפ' איזהו נשך (דף סה:): מכר לו בית, מכר לו שדה, ואמר לו לכשיהיו מעות, תחזירם לי, אסור. דאינו כמכר אלא כמשכונא. לכשיהיו לך מעות, אחזירם לך, מותר. ואמרינן עלה בגמרא: מ"ש רישא, ומ"ש סיפא? ואמר רבא: סיפא דא"ל לוקח מדעתיה. ופרישנא: נעשה כמ"ד ליה, מדעתו, איתמר. כלומר: כיון דא"ל לאחר גמר המכירה, ואין ההפרש בדאמר ליה הלוקח למוכר, או המוכר ללוקח, דאין הכל תלוי אלא בתנאי, אם היה קודם המכירה, ואמר: לכשיהיו לי מעות, מורה לאחר קיום המכירה. והוא הדין והוא הטעם, לנדון שלפנינו