תשובות רשב"א/חלק ה/קפ

סימן קפעריכה

שאלתם: בני הקהל שפטרו לראובן ג' מאות זהובים, קרקע ופירותיהן, ופטור זה הוא בשטר חתום, ובחרם ובנידוי ובקנס ובאחריות עליהם ועל כל נכסיהם ואותו האיש שפטרוהו, קנה מן הפירות של קרקע הפטור, קרקע אחר, והשביחו אותן הקרקעות, כפלי כפלים ממה שהיו שוין. ועתה טוענין ותובעין בת (שמא צ"ל: בה) הקהל, מס מאותו השבח. וטוענין: שהם לא פטרו לו לראובן, אלא ג' מאות זהובים. וראובן טוען, אפי' הפירות פטרתם. ומה שקניתי, מן הפירות קניתי, והכל בכלל הפטור. וכן מה שהשביחו הקרקעות, הכל בכלל פירות, והרי הן כגוף הג' מאות זהובים. הדין עם מי?

תשובה: אם פטרו לו קרקע, כגון שסיימו לו באותו זמן קרקע שוה ג' מאות זוז, ואמרו לו: קרקע זה אנו פוטרין לך, או שאמרו לו: הקרקע שתקנה לג' מאות זהובים, אנו פוטרין לך. אף על פי שהשביחו אותן הקרקעות, ועמדו על אלף, הכל פטור, לפי שאותן הקרקעות הידועים פטרו לו, ששמו אותן בעת ובעונה ההיא, לשלשה מאות זהובים. אבל אם לא סיימו ופטרו לו קרקע ידוע, אלא קרקע שוה ג' מאות זהובים, הדין עם הקהל בכל מה שהשביחו הקרקעות. שהרי לא פטרו לו מקרקעותיו, אלא קרקע שוה ג' מאות זהובים. והרי קרקע זה שוה עתה, יותר מג' מאות זהובים. והם לא אמרו: קרקע שוה עכשיו ג' מאות זהובים. וכן, כל מה שלקח מפירות קרקע הפטור, חייב, ואפי' אם בירר, שמפירות אותם הקרקעות קנה אחרים, אינו פטור מגוף הקרקע, לפי שפירותיהם פטרו, ולא פירי פירות. ודמיא לאותה ששנינו בפ' הכותב (דף פג): כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפרותיך. רבי יהודה אומר: לעולם הוא אוכל מפרי פירותהן, עד שיכתוב לה: דין ודברים אין לי בנכסיך, ובפירותיהן, ובפירי פירותיה עד עולם. ותניא (שם): אלו הן פירות, ואלו הן פירי פירות. הכניסה לו קרקע, ועשה פירות, הרי הן פירות. מכר פירות, ולקח מהם קרקע, הרי הן פירי פירות. אבל דיני המס מחולקים הם, לפי מנהגי המקומות, דיש מקומות דפוטרין כל דבר שבא ממקום פטור, והכל לפי המנהג.

גם עיקר פטור הזה בקרקעות השוין ג' מאות זהובים, תלוי במנהג המסים, כי מעיקר הדין יראה שאין הפיטור הזה שוה כלום, מדין התורה. לפי שאין הקרקעות הללו חייבין לקהל, ואין להם עליהם כלום, שיפטרו מה שיש להם עליהם, אלא כשהמלך תובע מסין דרך כלל תובע, לכל הצבור. וכל אחד מהם חייב לפרוע במס המלך, כפי מה שיש לו. וא"כ, מהו חייב אחד מן הצבור, שיפטרו אותו. והרי זה כרבים שחייבין מנה או מאתים לאחד, שאם פטרו כולם לאחד מהם מאותו חוב, שאין בדבריהם כלום. לפי שאין פיטור, אלא במה שיש לו בו זכות חוב ושעבוד, ואלו כבר פרעו המס למלך. ויש לצבור תביעה על זה, מצד מה שכבר פרעו בשבילו כערב או קבלן שפרע למלוה, בכך ודאי מחילתם מחילה, ופטור שעשו היינו כמחילה. ולא עוד, אלא שאם פטרוהו מכל מה שיתבע המלך, ושיפרעו הם בשבילו, אין בדבריהם כלום. לפי שאין אדם מוחל ופוטר דבר שלא בא לעולם. ולפיכך דבר תורה, אין בדבריהם כלום, אלא א"כ יתחייבו הצבור את עצמן ונכסיהם לו, בכל מה שיגיע לחלקו לפרוע במס המלך, דעכשיו מועיל מדין חיוב ושעבוד שנשתעבדו לו. וכל זה, שלא כדעת הרמב"ם ז"ל (בפי"א מה' מכירה הט"ז), שכתב: שאין אדם יכול להתחייב בדבר שאין לו קצבה ומה שכתבו לו בו אחריות, אינו כלום. שאם אין בפיטור ממש, אין עסק לאחריות זה כאן, ודבר בטל הוא דאמרו. ואפילו תאמר דהאחריות מועיל, היינו כשכבר פרעו בשבילו, והוא חייב לשלם לצבור. ואם בא אחד מבני הקהל, שהיה בענין הפוטרים, ותבעו וזכה עליו בדין כלום, הם חייבין לשלם לו מדין האחריות. אלא שכל אלו תלוי במנהגי המס, שבכל מקום ומקום.

וכן במה שבני הפוטרים באים לערער עליו, הוא הדין והוא הטעם, שהאבות לא נתחייבו בכלום, כדי שיהיו נכסיהם שירשו הבנים משועבדים לפרוע מס המלך בשבילו, אלא הכל תלוי במנהגי המס. וברוב המקומות, מה שפטרו הקהל, הרי הוא פטור עד הזמן שיקבעו הם, ופורעין חלקו בשבילו, כאילו נתחייבו לו