פתיחת התפריט הראשי

סימן קסגעריכה

ולענין חובות ותת"ק דינרין, שהודה ראובן לשמעון, שלא נתחייב לו בהם שמעון, אלא מחמת משכונה ובתים, ועל תנאי שיעמיד ראובן המשכונה בידו, ושאנסו הגזבר, והוציאו מן המשכונה הנז'.

תשובה: שורת הדין, אפילו היה הענין כמו שהודה לו ראובן, עכשו אם אמת היה הדבר, שהגזבר הוציאו בזרוע שלא מן הדין, כמו שכתוב בקונטרס הטענות, אין ראובן חייב באחריותו בזה לשמעון, דאונס הוא זה, ואין האונסין בכלל האחריות, מן הסתם. ולא עוד, אלא אפילו קבל עליו אחריות מפורש מן האונסין, אין אחריות אונסין שאין מצויין עליו. והגזבר שהוא ממונה לשמור המדינה מגזל, משפט אנס הוא, להוציא שלא כדין אדם מביתו אין לך אונס שאינו מצוי, גדול מזה. ואחריות כזה, לא קבל ראובן על עצמו. כאותה שאמרו בפ' מי שאחזו (ע"ג ע"ב). ההוא גברא דזבין ארעא לחבריה. קביל עליה כל אונסא דמתיליד. לסוף, איפסק נהרא. אתא לקמיה דרבינא. אמ"ל: זיל שפי ליה, דהא קבילת עלך כל אונסא דמתיליד. אמ"ל רב אחא בר תחליפא לרבינא: אונסא דלא שכיח הוא. איגלגל מילתא, ומטא לקמיה דרבא. אמר: אונסא דלא שכיח הוא. גם ראיתי בקונטרס, שהקהל הקדוש שבסוריא כן דנו מתחלה. ועוד, שאם היה הענין כמו שבא בקונדריס, ששמעון בעל המשכונה סבב בתחבולות עם הגזבר, כדי להפסיד לראובן. אין ראובן חייב לשמעון מחמת האחריות כלל, שהרי הוא גרם ההפסד לעצמו. ואדרבה! אם הדברים כן, ויכולין להתברר שעשה כן, חייב לשלם לראובן כל ההפסד שהפסיד על ידי כן, שזהו דין מסור. ואף על פי שהוסיף עוד ראובן, ומחל לו לשמעון כל החוב וכל השעבוד שיש לו עליו. אם האמת הוא, כמו שבא בקונטרס, שהוא אנוס בכך, אין מחילתו מחילה, דתליוה וזבין, זביני זביני, משום דאגב אונסא דזוזי, גמר ומקני. אבל תליוה ויהיב, אין מתנתו מתנה, וה"ה למחילתו שאינה מחילה. ועוד, שהרי מסר ראובן מודעא על לשון המחילה, ועל ביטול המודעה, כמו שראיתי בכתב העדות, שכתבו לי הקהל קדוש שבארגון. ובמסירת המודעא, אפי' בזבינו לא הוו זבינו. וכדמוכח בפ' ח"ה (מ"ז ע"ב). ואף על פי שהוסיף עוד ראובן באותו כתב ההודאה והמחילה, וכתב: וכל מיני מודעא שיצא על שום ענין, מכל הכתוב בשטר זה, בין על שמי, בין על שם הבאים מכחי, הריני מבטל ביטול גמור, בקנס. כל זה אינו מגרע כחו של ראובן, כיון שמסר מודעא על המחילה, ועל ביטול המודעא. ואף על פי שלענין מסירת המודעא דזביני, הסכימו רבותי נ"נ, שאפי' אנסוהו למכור ולבטל כל מודעא וביטול מועיל, הכא גבי מחילה אינו מועיל. שהטעם לגבי מכירה שמועיל, היינו משום דלא עדיפא המודעא, מעיקר המכר. ואילו בעיקר המכר, קי"ל דתליוה וזבין, זביני, דאגב אונסי' דזוזי, גמר ומקני. הלכך אף תליוה ובטיל, ביטולו בטול. דאגב אונסא דזוזי, גמר ומכר, וביטל מודעתו. אבל לגבי מתנה ומחילה, אם נאנס, אין מחילתו מחילה. וכיון דעיקר המחילה באונס אינה מחילה, מה יועיל ביטול המודעא.

ועוד, שביטול המודעא במחילת מחמת אונס, אינו מועיל. דכל דהוי מחמת אונס לבד ובלא זוזי, אינו כלום. ואף על פי שלא הכירו העדים באונסו של ראובן, במחילתו ובביטול המודעא, אין בכך כלום. דהא קי"ל, דמודעא דגיטא ודמתנתא, לא בעו למיכתב בה: ידעינן באונסיה דפלניא. דגלויי מילתא בעלמא הוא, כדאי' בפ' ח"ה. וכי היכי דאינן צריכין להכיר באונסו בעיקר מתנתו ומחילתו, כך אינן צריכין להכיר באונסו, בבטול המודעא. אך אני רואה, שהוסיף עוד ראובן, וכתב באותו כתב: וכל הדברים שמסרתי שגורמין כשיתקיימו אותן הדברים לבטל שום ענין מכל מה שכתוב בשטר זה, הריני מבטל אותם לגמרי. וזה הענין מועיל לבטל את הכל לדעת הרמב"ם ז"ל, שכן כתב בביטול מודעא דגט. ואף על פי שאין דבריו ברורים בעיני בדבר זה, ואיני רואה בהם עיקר כ"כ, ליסמך עליהם. מ"מ כל הארץ ההיא נמסכין עליו בדיניהן, ומי ישמע לנו לבטל דבר מדבריו?