פתיחת התפריט הראשי

סימן קסאעריכה

וששאלתם: בראובן שקנה זהב מכותת משמעון פתוראה בהקפה בחדש אלול, כל משקל ומשקל בי"ב זוז, וקבע לו זמן לערב יוה"כ. ובשעה שקנה ראובן הזהב משמעון, התנה שמעון על ראובן ואמר לו: אם אינך פורע לי זוזים הללו בערב יוה"כ, הרי הם עשוים עליך במחירם היום. וקבל עליו ראובן זה התנאי, בלא קנין. ובהדין אתרא, קודם תשרי הזהב בזול, ואחר תשרי הזהב ביוקר. ואותה שעה שקנה ראובן את הזהב משמעון, והתנה עליו זה התנאי, היה הזהוב שוה בי"ג זוז וחצי. ועבר יוה"כ ולא נתן לו כלום, ועבר ראובן על התנאי. ולא עבר תשרי, עד שנעשה הזהוב בי"ד וחצי. ואח"כ שגר ראובן לשמעון כיס אחת של זהובים, כדי שיטול ממנו חשבון מחיר הזהב וזולתו. לימים, עמדו לפסוק את המשכון. נמצא שנטל שמעון בכל משקל ומשקל י"ג זהובים חסר רביע. אמר לו ראובן: אני קניתי ממך כל משקל בי"ב זוז, ואתה נוטל י"ג חסר רביע, אין לך רבית גדולה מזו. אמר לו שמעון: כי דבר זה אין בו צד רבית כלל, לפי התנאי שהיה ביני לבינך, כמו שהוזכר למעלה. ולא עוד, אלא שאנו בקיאין במשא ומתן. היאך הדין?

תשובה: כך ראינו, שזו רבית גמורה היא. דאמר ר"נ (בב"מ ס"ג:): כל אגר נטר לי אסור. וזה, כיון שהוא אומר אם אתה רוצה לעכב לך, הרי עליך להחזיר לי זהובים, שהם שוים יותר מן המחיר שנתחייבת לי עכשיו, זהו אגר נטר לי, דאסור. אבל ודאי, אילו שם שמעון את דמי זהב המכותת שמכר לראובן לאלתר, בשעה שנטלו ממנו ראובן בדמים על ראובן, ואמר לו: הרי יש לי בהם עליך זהובים, כשער של עכשיו, שנמצאין בכך וכך, כל זמן שארצה. מותר היה כדרבא, (בפ' איזהו נשך ס"ג ע"ב), דאמר: השתא דאמר ר' ינאי, מה לי הם ומה לי דמיהם, ופוסקים על שער שבשוק. ואף על פי שאין לו אף אלו, אחרי שנעשו דמי הזהב המכותת על ראובן מלוה, אילו תבעם מידי שמעון עד שלא עמדו הזהובים ביוקר. ואמר ליה ראובן: הרי שלך אצלי בהם הזהובים, כשער של עכשיו. גם בזאת, אם היו לראובן זהובים, מותר היה ואף מותר לשמעון, ליקח דמיהם בשער היוקר. כדאמר רבא (שם (ב"מ) דף סג ע"א). ש"מ מד"ר אושעיא, מעמידין מלוה על גבי פירות, ולא אמרינן (הלא) [דלא] כאיסור הבא לידו הוא. וש"מ, דיש לו. וש"מ, איתא לד"ר ינאי, דאמר: מה לי הן, ומה לי דמיהן. ועיקר זה, דהכי מתרצינן לה במתני'. לקח ממנו חטים בהלואתו, בדינר זהב הכור, וכן השער. ועמדו חטים בשלשים דינרין. אמר לו: תן לי חיטי שאני מוכרן, ולוקח בהם יין. א"ל: הרי חיטך עשויין עלי בשלשים דינרין, והרי לך אצלי בהם יין, ויין אין לו. ודייקינן: הא יש לו, מותר. עכשיו ששם את דמי הזהב המכותת עליה בהלואה, והתנה עליו: שאם לא יפרענו לזמן פלוני, יש לי עליך תוספת, זו היא הרבית. ואשר הוא אומר: תנאי היה ביני ובינך; כל הרבית תנאי הוא. ואף על פי לא היה רבית, אסמכתא היא. דקי"ל כר' יוסי, כל כי האי לא קני. דתנן (בפ' גט פשוט דף קסח ע"א): מי שפרע מקצת חובו, והשליש את שטרו, וא"ל: אם איני מביא לך מכאן ועד יום פלוני, תן לו שטר. והגיע הזמן ולא נתן לו, ר' יוסי אומר: יתן. ור' יהודה אמר: לא יתן. ואמרינן: כי אתו לקמיה דר' אמי, אמר להו: וכי מאחר שר' יוחנן מלמדנו פעם ראשונה ושניה הלכה כר' יוסף, אני מה אעשה. וכן הלכה כר' יוסי.