פתיחת התפריט הראשי

סימן קחעריכה

שאלת: ראובן ושמעון שיש להם בתים בלי דירה. והלך לו שמעון לעיר אחרת, רחוק מכאן ב' ימים. ודר שם ראובן עכשיו באותם הבתים. ולאה שהיא אלמנת יהודה, יש לה בתים כנגד בתים אלו. והדרך באמצע. ובא ראובן והעמיד לדין ללאה הנזכר (הנזכרת), על אודות חלון אחד שבביתה שמזיקתו בו בראיה. ואעפ"י שאין שמעון שותפו בעיר, יש לה ללאה לדון עמו, מחמת חלק ראובן, אף על פי שלא חלקו עדיין ועוד שעכשיו, מזקת היא בהיזק ראיה, שהרי הוא דר שם עתה בבתים. ולאה טוענת: שאין לה לדון עם ראובן, עד שיכתוב לו שמעון הרשאה. חדא, דעדיין לא הוברר חלקו, ושמא בית זה שהוא דר עכשיו ראובן, יעלה לחלק שמעון כשיחלוקו, ונמצא (שידור) [שידין] חנם. ועוד טוענת, דאין אדם יכול לתבוע בעד שותפו, אלא א"כ הוא בארץ מרחקים. ושותף זה קרוב, הוא מהלך ב' ימים. ואם אזכה אני בדין, יבא השותף שהוא מחוץ לעיר, ויאמר: אי אפשי בטענות ראובן שותפי, ולא בדינו. ונמצא שאעמוד שני פעמים בדין על תביעה אחת. ועל כן איני חייבת להשיב על טענת ראובן, עד שיכתוב (לה) [לו] שמעון שותפו הרשאה. וראובן טוען: אף על פי שאינו רשאי לדון על חלק שמעון שותפי (שותפו), כדאיתא בפ' מי שהיה נשוי (דף צד) בהדיא: תרי אחי ותרי שותפי וכו'; איני בא לדון עכשיו [אלא] על חלקי בלבד, שהיא מזקת אותי בראיה. הדין עם מי?

תשובה: דברים פשוטים אני רואה כאן. שהדין עם ראובן, מכמה טעמים. חדא, כיון דעכשיו היא מזקת אותו בראיה, ויתכן שיסבול הוא הזיקו, מפני שיש לאחר חלק עמו בבתים, אינו אלא דברי תימה. ועוד, הגע עצמך! אילו באה האלמנה הנזכרת לחפור בורות שיחין ומערות במקצת הקרקע זה, התוכל לומר לראובן זה השותף, איני דנה עמך על חלק זה. כי שמא יגיע חלק זה לשותפך, ונמצאת דנה עם בעל דברים שאינו שלי (שלה). היעלה זה על לב שום אדם שיאמר כן! וכ"ש זה, שרואה אשה זו מזקת הקרקע הזה, שיש לו שותפות בו בהיזק ראיה. ועוד, דמזקת לו גופו עכשיו בראיה. ועוד, דאפילו לפי טענתה, עכשיו יש לו חלק וחלק מהבתים, לראובן זה מחציתם. ואפי' לכשיחלוקו, הו"ל שמעון שותפו, כלוקח ממנו אותו החלק, דקי"ל (בגיטין דף מח ע"ש) כשמואל, דאמר האחין שחלקו לקוחות הן. ונמצא דזה עכשיו, על חלקו הוא דן. ועוד, דאפשר דשותף יכול לדון על חלקו, וחלק חבירו, בין ישנו חבירו במדינה, בין שאינו במדינה, ובההיא דפ' מי שהיה נשוי, נחלקו בו גדולי ישראל. וי"א דלפי המסקנא, כל שאין חבירו עמו במדינה, כיון דהוא יכול [לדון] על חלקו, אין חבירו שבמדינה יכול לתבוע חלק חבירו. וזהו דעת הרמב"ם ז"ל, וקצת מרבותי נ"נ, גם מן הדעת הזה. אבל יש משאר הגדולים, דדעתם דבין שהוא עמו במדינה, בין שאינו עמו במדינה, יכול לדון על חלקו ועל חלק חבירו. אלא שלפי המסקנא, לאו שליחותי' קעביד, ויכול אותו שאינו כאן, לחזור, ולא כרב נחמן. אבל מ"מ עיקר הדין, דהיינו שיוכל לדון על חלקו, דהכי קי"ל משום דרב נחמן ורב הונא סברי הכי. אלא דכי אייתי רב נחמן סיעתא ממתניתין, דראשונה לשלישית לא קתני, וש"מ דשליחותיה קעביד, לא הודה לו בדבר הזה. ואפשר שהדין כן. אלא בנדון שלפנינו, אין אנו צריכין לזה. שבזה הוא יכול לדון על הזק ראית כל הקרקע, מפני הטעמים שאמרנו.