פתיחת התפריט הראשי

סימן עעריכה

שאלת: תמה אני, שראיתי להרמב"ם ז"ל בס' נשים (בהלכות אישות פ"ב הלכה יז), שכתב וז"ל: ב' שערות שאמרו, צריכים להיות במקום אערוה (לפנינו: הערוה) וכו'. והתם בפרק בא סימן (דף נ"ב:), לא משמע הכי. אלא דר"ש בן יהודה סבר: דשתי שערות מאמרו, אפילו אחד בגבה, ואחד בכריסה, ואחד על קשרי אצבעותיה של רגל. ורבנן סברי: עד שיהיו שניהם במקום אחד. אבל לא שמעינן דבתרתי פליגי (דילמא), [דלרשבי"ה] אפילו אחד כאן, ואחד כאן, ובכל הגוף. ולרבנן, עד שיהיו שתיהן במקום אחד, ובמקום הערוה דוקא. וחזרתי על כל צדדי, להעמיד דברי הרב ז"ל, ולומר: דתלמודא אמילתיה דרב יהודה אמר שמואל סמוך, דאמר אפילו אחד על הכף וכו', וסייעתא דקמייתי תניא נמי הכי, מדר"ש בן יהודה. ה"ק מדר"ש בן יהודה דאמר: אפי' א' בגבה, וא' בכריסה וכו'; נשמע לדידן, דה"ה בא' על הכף, וכו' ובמקום הערוה דוקא. ורבנן נמי, כרב יהודה אמר שמואל ס"ל.

תשובה: גם זו תשובה, השיב כבר הרמב"ן ז"ל על הרמב"ם ז"ל, ולא מצא לו התנצלות. ואתה הטרחת להעמיד לי חזון, מלשונו של רב יהודה אמר שמואל. וחזרת לפרש הסייעתא על דרך הדמיון, ולא על דרך הדיוק. היטבת לראות, לפי הגיר' שפשטה שם ברוב הספרים המצויים אצלנו. ואמנם גירסא אחרת נכונה יותר נזדמנה לי, זה כמה זמן, וכתבתיה אני בגליון, והיא גירסתו של ר"ח ז"ל. וכך היא שנויה: א"ר יהודה אמר שמואל: שתי שערות שאמרו, אפילו אחד על כף, ואחד על גבי הביצים. תניא נמי הכי: שתי שערות שאמרו, אפילו אחד בגבה וא' בכריסה ואחד על קשרי אצבעותיה וכו'. זו היא שמצאתי בפירושי ר"ח ז"ל, והיא גירסא מיושרת הרבה מאד. ולא הביא הברייתא הלזו השניה, אלא ללמוד ממנה מחלוקת של ר"ש ורבנן, במקום שתי שערות. ומ"מ, עדיין צריכים אנו למודעי, להודיע דרך הרב ז"ל (הרמב"ם), שלא להחזיקו לטועה ח"ו. ומן הנראה בעיני, שהרב ז"ל נסמך על פשיטותן של דברים של המשנה והברייתא, דקתני במתני': בא סימן התחתון, עד שלא בא העליון. העליון, עד שלא בא התחתון. אלמא: עיקר סימנין למנות. ותנן תו התם: תינוקת שהביאה ב' שערות וכו'. וכן תינוק שהביא שתי שערות וכו'. וראוי להיות בן סורר, ומורה, עד שיקיף זקן התחתון וכו'. ותנן בפרק בן סורר ומורה: מאימתי נעשה בן סורר ומורה? משיביא שתי שערות, עד שיקיף זקן התחתון. אלמא: דמשמע, דאף השתי שערות בזקן התחתון באיש נקרא, משיביא שתי שערות, עד שיקיפו אותן שערות את הזקן. וכנגדם באשה, בזקן התחתון גם כן, דהרי הקישן הכתוב. דאמרינן בפרק בא סימן (דף מח:) בגמ': דכ"ע מיהא אתחתון סמכינן. מה"מ? א"ר יהודה אמר רב. וכן תנא דבי רבי ישמעאל, אמר קרא: איש או אשה [וכו'. מה איש] בסימן אחד [וכו']. ואימא, או האי או האי, כאיש. מה איש תחתון ולא עליון, אף אשה תחתון ולא [עליון]. ומינה, מה איש במקום ערוה, אף האשה במקום ערוה. ותניא בברייתא, בשילהי יוצא דופן (דף מז:): וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר: שלשה סימנים נתנו חכמים מלמטה, וכנגדן מלמעלה. פגה מלמעלה, בידוע שלא הביאה ב' שערות. בוחל מלמעלה, בידוע שהביאה ב' שערות צמל מלמעלה, בידוע שנתמעך הכף. אלמא: שתי שערות שאמרו, במקום ערוה הן. ולפיכך, הוצרכו לתת סימנים מלמעלה, מפני ששערות נבדקות בכל עת, לפי שהם במקום צנוע, ואינו נבדק אלא על ידי נשים בקיאות וחכמות. וכמו ששנינו בברייתא (שם (נדה) דף מח:) כל הנבדקות, נבדקות ע"פ נשים וכן היה ר"א מוסר לאשתו, ור"י מוסר לאמו. ור' יהודה נמי אמר: עד שירבה השחור על הלבן, בזקן התחתון, קאמר. וכמ"ש א"ר חסדא, אמר מר עוקבא: לא שירבה שחור ממש קאמר, אלא שיהיו השתי שערות שוכבות, ונראה כמי שירבה השחור על הלבן. ואי בשאר הגוף קאמר, על איזה לבן ירבה שחור, ושאר מקומות שבגוף אין להם שיער. וכי אם באו בגבה יאמר ר' יהודה, שיהיו שוכבות ונראות, וירבה שחרותן על לובן כל גבה. ורבא אמר חסא שתי שינויי שער, המקיפות משפה. זה כולו, אי אפשר אלא בזקן התחתון. גם הלשון שא"ר יהודה אמר שמואל: אחד על הכף וכו', מוכיח כן לכאורה, דדוקא קאמר. דאי לא, לימא אחד בגבה, ואחד בכריסה, שהוא כולל יותר ממנה, הייתי שומע אחד על כף ואחד על הביצים, וכ"ש. אבל עכשו איני שומע, אלא מקום הערוה דוקא. ומה שאמרו במרובה (דף ע:), ובח"ה (דף נו:): ורבנן, האי דבר ולא חצי דבר, מאי עבדי ליה? למעוטי שנים אומרים אחד בגבה, וב' אומרים אחד בכריסה. ולא אמר ב' אומרים א' על הכף, וב' אומרים א' למטה מן הכף. י"מ דגבה דכריסה לאו דוקא, אלא שדברו חכמים בלשון כבוד, (והלא) [והוא] במקום הערוה, אלא אחד כנגד גבה, וא' כנגד כריסה. וכפירש ר"ח ז"ל: גב, מקום הערוה. וכריסה, למעלה ממקום הערוה. וזה מוכיח, דאפי' ר"ח ז"ל כן ס"ל, דאין שערות אלא למטה ממקום הערוה. וקבלתי: דסברתו של הר"מ ז"ל, מן הגאונים היא. וקבלת הגאונים ז"ל, תכריע בכל מקום. ואף על פי שר"ש בן יהודה אמר משום ר"ש, דאפילו בקשרי אצבעותיה של יד או של רגל, לא קי"ל כוותיה

וכמדומה לי, שדברים אלו ראויים לסמוך עליהם אפילו לא אמרום הם ז"ל. וכ"ש כשאמרום גדולי ישראל, כר"ח ז"ל, שצריכים אנו לכוף להם אזן, ולעשותן כאפרכסת.