פתיחת התפריט הראשי

סימן סטעריכה

שאלת: הא דאמרינן בפרק מרובה (דף ע:), ואית נמי בפרק חזקת הבתים (דף נו:). ורבנן האי: דבר, ולא חצי דבר; מאי עבדי ליה? למעוטי שנים אומרים אחד בגבה, וב' אומרים אחד בכריסה וכו'. וקשיא לך עלה: טעמא משום דשתי כיתי עדים נינהו. הא כת אחת, עדותן עדות. אמאי, והא קי"ל כרבנן, דאמרי: עד שיהיו שתיהם במקום אחד. ואי גרסינן בפרק בא סימן (דף נב:): ורבנן מאי? א"ר זירא: עד שיהיו שתיהם במקום אחד. הוה ניחא, דהלכתא כוותיה דר"ש בן יהודה, דרב אשי אמורא הוא, וסוגיין דהכא בחזקת הבתים, אליבא דר"ש. וזה דרך הראב"ד ז"ל, ודוחק הוא. ועוד, מה נעשה להסכמת הגאונים ז"ל כולם, ולהרי"ף, דגרסינן התם: ורבנן, מאי? א"ר אשי: עד שיהיו שתיהם במקום. וכתב נמי: והלכתא כרבנן. וא"כ, היכי אתא סוגיא דהכא, והתם, דלא כהלכתא. ורבנן דר"ש בן יהודה נמי, האי דבר ולא חצי דבר, מאי עבדי ליה, ע"כ.

תשובה: דבר זה נתחבטו בו הראשונים ז"ל הרבה, והרבה תירוצין נאמרו בו, עד שה"ר יהוסף הלוי ז"ל בן מיגש כתב שם, תירוץ לאותה קושיא, שכתב הרי"ף בהלכות משם הראשונים נ"נ. שהקשו: מה הפרש יש בין חזקה שמתקיימת בג' כיתי עדים, ובשתי שערות אינה מתקיימת בשני כיתי עדים. ותירץ הרב ן' מיגש ז"ל: דטעמא דשערות, משום דשתי שערות בעי' במקום אחד, ומש"ה לא מצטרפי. ואף הרי"ף ז"ל, כתב כן בתשו', וצוה לתקן ולהוסיף טעם זה בהלכותיו, כפי מה שהעיד עליו בעל המאור ז"ל. ולפי תירוץ זה, הא דאמר ורבנן: האי דבר; ולא חצי דבר; מאי עבדי ליה? ואסיקנא: למעוטי ב' אומרים אחד בגבה, ושנים אומרים אחד בכריסה, ושנים אומרים אחד בגבה. היכי קא מוקמינן ליה לחצי דבר גמור, שאינו ראוי לצירוף כלל. והא דקאמר: ב' אומרים, ושנים אומרים, ה"ה והוא הטעם ולכת אחת שאו': אחד בגבה ואחד בכריסה. אלא משום דאייתי ליה במרובה, אמתני' דגנב עפ"י (על פי) שנים וטבח ומכר עפ"י (על פי) ב'. וכן נמי בפ' ח"ה, גבי מתני': דשנים בראשונה, ושנים בשניה, ושנים בשלישית, נקט נמי בשערות בשיטפא, בשנים ושנים. ולעולם עיקרו של דבר, משום דאינן במקום אחד, וחצי דבר גמור הוא, דאינו ראוי לצירוף. ונכון הוא. אבל הר"ז הלוי ז"ל, כתב דשמועות הללו שבפרק מרובה, ודפרק חזקת, על דעת ר"ש שנאום, ולא שהלכה כן, אלא מפני שהיא הדרך הפשוטה והרחבה, להראות בה טעמיהן.

ומ"מ, ע"ד האמת, נלמוד ממנה לדידן, דקי"ל דרבנן לכת אחת אומרת אחד בגבה בימין, וכת אחת אומרת בגבה משמאל. ומפני שהענין רחוק לומר שנזדמן שזה ראה אחד בימין, ולא ראה השניה בשמאל. וזה ראה אותה שבשמאל, ולא ראה אותה שבימין, לפיכך לא רצו בעלי הגמ' לדחוק עצמן בזה הענין. גם זה ענין נכון הוא, ונהגו בכמה מקומות בתלמוד, לתפוס הדרך הרגיל או הפשוט, אף על פי שאינו כהלכה. ומעתה משכחת נמי חצי דבר, בין לתירוץ הרי"ף והר"י ז"ל תלמידו, בין לתירוץ הרב הלוי ז"ל.