תשובות הרשב"א/חלק ה/ח
סימן ח עריכה
שאלת עוד: תבשיל שנתבשל ביום טוב א', לצורך יום טוב ב'. אם מותר לאוכלו ביום טוב הב', אם לאו?
תשובה: זו בעיא היא בגמרא, בפרק יום טוב שחל להיות בשבת (דף יז:). וכן אמרו שם: עבר ואפה, מאי? ואתו למיפשטא, מדתניא: מי שהניח עירובי תבשילין, הרי זה אופה ומבשל ומטמין. ואם רצה לאכול עירובו, הרשות בידו. אכלו או שאבד עד שלא אפה ובישל וכו', הרי זה לא יבשל וכו', לא וכו'. אבל מבשל הוא ליו"ט, ואם הותיר הותיר לשבת, ובלבד שלא יערים. ואם הערים, אסור. ודחי רב אשי: שאני ערמה, דהחמירו בה רבנן טפי ממזיד. ור"נ בר' יצחק דחאה, ואוקמא כחנינא, ואליבא דב"ש, דלית הלכתא כוותיה. ולא איפשיט בעיין. ורי"ף ז"ל, לא פסק בה כלל. ומיהו מסתברא דשרי. חדא, מדדחו לה רב אשי ור"נ, אלמא הכי ס"ל. ועוד, דהו"ל ספק בשל סופרים, דאי מדברי תורה מישרא שרי, דהא איכא הואיל, והואיל מדאורייתא הוא. והיינו דאמר רבה, בפרק אלו עוברין (דף מו:): באופה מיום טוב לחול דאינו לוקה, דאמרינן: הואיל ואי מקלעי אורחים. וכיון שכן, בשל סופרים ספקו להקל. וכ"נ מדברי הרמב"ם ז"ל, אף על פי שלא כתב כן בפירוש. וכ"כ הרב בעל העיטור, במאמרות שחיבר. ולזה, דעתי נוטה. יותר מזה נ"ל להלכה: דאפילו היו לו מאכלים אחרים, זה מותר. ואף על פי שהקשו שם, מהא דתנן: המעשר פירותיו בשבת: בשוגג יאכל, במזיד לא יאכל. ואוקי לה, בדאית ליה פירי אחריני. ותו אקשי: מהמטביל כליו בשבת: במזיד וכו'. ואוקי': דאית ליה כלי אחריני. אי נמי, אפשר בשאלה. ולכאורה משמע מהתם, דהכי נמי בשעבר ואפה, אית ליה תבשילין אחרים, אסור. אפ"ה, נ"ל שהוא מותר, לפי שאני אומר שלא עמדו דברים אלו למסקנא, שהרי חזרו והקשו שם, מהמבשל בשבת, ופריקו: איסורא נינהו, ובהנהו הוא דאסרי', במזיד דידהו. אבל במזיד דיו"ט, כלל כלל (שמא צ"ל: וכלל) לא, מעיקרא הוא דמהדרי לפרוקינהו, כדי שלא תחלוק בין שבת ליו"ט. אבל בסוף, דלא קיימא ליה, פריק פירוקא אחרינא דסגי לכולהו, כנ"ל ישובן של דברים.