פתיחת התפריט הראשי

סימן שכהעריכה

שאלת: ראובן נתרעם על שמעון, שפתח חלונות בינו ובין חצרו של ראובן זה. ותובע ממנו לסותמן מפני שהוא מזיקו בהיזק ראיה. ועוד נתרעם ממנו, על שעשה בית הכסא בחצירו, ורוצה להעבירו בתוך ביתו של שמעון, ומגיע ממנו היזק לשמעון, מחמת ריח רע, ומחמת המים הנגרים בו. ומעולם לא היה שם בית הכסא, ולא אמת המים. השיב ראובן: שאין לשמעון כלום בכותל, ולא בתוך שלו אני פותח, אלא בתוך שלי. כי ביתו שהוא עומד שם, קנאו מן הנכרי. והבית אשר אני עומד שם, הוא מן הקהל. וכשבאו הקהל לבנות החומה בין ביתי ובין ביתו של הנכרי, שהוא בא מחמתו, תבעו מן הנכרי לבנות עמהם חומה, בין רשותם לחצרו, ולא רצה. ולפיכך כנסו הקהל לתוך שלהם, ובנו כותל החומה הזה. ועוד הניחו מקום פנוי חוץ לחומה, בין רשותם לחצרו של נכרי, כדי לבצר החומה, ורשותם מגיע עד רשימת יסוד ישן, שהוא חוץ לחומה כנגד ביתו של ראובן. והקהל נתנו לו כל זכותם ורשותם. ונמצא שאין אני פותח בכותל משותף, ולא על חצרו, אלא על חצרי. ואם הוא ניזוק בהיזק ראיה, יגדור בפני, כדי לסלק היזק ראיה. ועל ענין בית הכסא, אמת הדבר, רק שהוא מנהג העיר. השיב ראובן: שאין לשמעון חוץ לחומה כלום, שאילו היה אותו הקרקע עד רשימת היסוד הישן של הקהל, לא היה להם לגדור, ולהניח זה חוץ לחומה. וזה כמה שנים שקניתי בית הנכרי, אני משתמש באותו קרקע עד החומה, וגם הנכרי כך היה משתמש בו. ואלו היה של הקהל, לא היה הנכרי ואני אחריו משתמשין בו, מן אז ועד עתה. וגם החומה, אין יודע שבנאוהו הקהל, כמו שאתה אומר. אבל אני אומר: כי שמא הנכרי נתן חלקו, ואפילו בכותל החומה יש לי חלק, שאין אני רואה שיש לך חזקה יותר ממני. ואלו היה הנכרי שאני בא מחמתו קיים, היה מביא שמ' ראיותיו. ומן הטענה הזאת אני אומר ג"כ: שאין לך לפתוח בכותל הנז' פתחים וחלונות, שאני רוצה לנעוץ בו קורות, כמו שאתה נועץ שם. כי מן הסתם, הכותל משותף. ועל ענין בית כסא שאתה אומר, שכן מנהג העיר מן הנכרים, אינו חושש למנהג הנכרים, אלא לדין ישראל. השיב שמעון: כי אפילו לזה שראובן טוען שכותל משותף, אין לסלק ממנו היזק ראיה, מפני שהוא בא מחמת נכרי. גם אותו קרקע שהיה של הקהל, ושאני עומד בו, היה מנכרי. ולפיכך הבא מחמת כותי, הרי הוא ככותי, ומנהג הנכרים שאין להם היזק ראיה. וכן הטענה בענין בית הכסא, לפי שמנהג נכרי העיר, להעבירו דרך השכנים. והבא מחמת כותי, הרי הוא ככותי.

תשובה: טענת ראובן, שהוא מעכב ביד שמעון מלפתוח פתחים וחלונות על חצרו, טענה יפה היא. בין שיהיה הכותל משותף, בין שאינו משותף, בין שהקרקע שעד רשימת היסוד הישן שלו, בין שהוא של שמעון, מפני שהוא מזיקו בהיזק ראיה. והיזק ראיה, אין לו שיעור, בין שיהא ההיזק ממקום קרוב, בין שהוא ממקום רחוק. וכאותה שאמרו בפרק קמא דבבא בתרא (דף ו:): אמר אביי: שני גגין צידי רשות הרבים, זה עושה מעקה עד חצי גגו ומעדיף, וזה עושה מעקה עד חצי גגו ומעדיף. ואף על פי שרשות הרבים מפסיק בינתים, וסתם רה"ר רחב שש עשרה אמה. וכל שמזיק את חבירו בהיזק ראיה, המזיק צריך להרחיק את עצמו, שהיזק ראייתו כאילו מזיקו בזריקת חציו. וממה ששמעון טוען, כי הן באין מחמת כותי, והבא מחמת כותי דינו ככותי, אין טענתו יפה, שלא נאמרו הדברים בכיוצא בזה. כי אף על פי שאין הכותים מקפידים על היזק ראיה, אינו מפני שבתיהם משועבדים זה לזה, שיוכל זה לפתוח על זה, אלא מפני שאינן מקפידין בכך. ואם הכותי אינו מקפיד, ישראל מקפיד, ומדה יפה היא להם, להיות צנועין. ועל זה שבחן הכתוב: מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל. ואמרו חכמים ז"ל: שראה שאין פתחים מכוונים זה כנגד זה. ועל ענין הקרקע הפנוי שאחרי החומה, עד רשימת היסוד הישן, אם יש לשמעון ראיה כ"כ, שהיה תחילתו משל הקהל, ושהניחו מדעתם לבצר החומה, אין לראובן חזקה עליו, ואפי' נשתמשו בו הוא והכותי כמה שנים. לפי שראובן זה, אינו טוען שהוא עצמו קנאו, וגם אינו טוען בברי שהכותי קנאו בפניו, אלא שהוא בא מכוח חזקה. והבא מחמת כותי בכה"ג, דינו ככותי. וכמ"ש בחזקת הבתים (דף לה:): אמר ר"י אמר רב: ישראל הבא מחמת כותי, דינו ככותי. מה כותי כו'. וכל זה שאמרו בזמן שהיה לשמעון ראיה, שהיה אותו קרקע לקהל מתחילתו. אבל אם אין לו ראיה על כך, הדין עם ראובן, דכיון שאנו רואים ראובן משתמש בקרקע זה, הרי הוא בחזקתו. ושמעון שבא להוציאו מחזקתו, עליו הראיה. ולא עוד, אלא אפילו אם אינו מביא ראיה ברורה על זה, גם כותל החומה מפסקת, הרי הוא בחזקת שניהם, דאיזה מהם יש לו יותר ראיה וחזקה מחבירו. ולפיכך, הכותל ומקום הכותל בחזקת שניהם הוא, ושניהם משתמשין בו בנעיצת קורות ותקראות, כמנהג המדינה. ומה ששמעון טוען, שהקהל בנו כל הכותל משלהם, ובתוך שלהם, עליו הראיה. וזה מבואר בר"פ קמא דב"ב.

ועל ענין בית הכסא, ששמעון טוען שכן מנהג השכנים של העיר, בין הנכרים, אינה טענה. שאין מנהג הנכרים מנהג, לבטל בו דיניהם של ישראל. ואפי' נהגו כן הישראלים, אינו מנהג, אלא א"כ הסכימו עליו בפירוש טובי העיר. וכ"ש בהיזק של בית הכסא, דנזקי הגוף הן, מפני ריח רע, ואין אדם מנהיג לסבול נזקין שבגוף. גם מה שהוא טוען, שהבא מחמת כותי הרי הוא ככותי, לא נאמרו הדברים על כיוצא בזה, כמו שאמרנו למעלה, שזה אינו להם מפני שנשתעבדו קרקעות של זל"ז, ומשל זה לזה. אלא שאין מקפידים, ואם אינם מקפידים, זה מקפיד, והדין עמו.