פתיחת התפריט הראשי

סימן שטעריכה

עוד שאלת: הקהל התקינו בימים הקדמוני' שכל מי שיבררו רו"ש (ראובן ושמעון), שיהיו מטילין המס על הקהל, שיהיו מחויבין להטילו. וראובן ושמעון, בררו לוי ויהודה ויששכר. ובכלל התקנה, שאותן שיתבררו, ישבעו לקבל הענין. ואם יסרבו ולא ישבעו ולא יקבלו עליהם, שישתדלו בענין תוך ג"י (שלושה ימים), מיום שיודע להם שנבררו, יהיו בנדוי כ"ז (כל זמן) המשכת מרדם. ולוי ויהודה קבלו על תנאי, אם יקבל הג' עמהם תוך אותן ג"י (שלושה ימים). ואם לא יקבל הג' תוך הזמן, שיהיו פטורים משבועתם. לבסוף סרב יששכר הג', ולא נשבע תוך זמנו. ורצו הקהל להכריז על יששכר שהוא מנודה. וחזר ואמר: הריני מקבל. חזרו יהודה ולוי ואמרו: דשוב אינן מחויבין לחזור, שכבר נפטרו, מכיון שנשבעו תוך זמנם.

תשובה: לפי מה שכתבת בלשון התקנה, נראין לי הדברים פשוטין, שהן חייבין להטיל המס על כל פנים, ולהשתדל בו. ואפי' אם תמצא לומר שהן פטורים מן הנדוי, כל שנשבעו תוך ג"י (שלושה ימים), ואפי' על תנאי, מ"מ הדבר נידון בחמורה. שהרי התקינו: שכל מי שיבררו ראובן ושמעון, שיהיו מטילין המס על הקהל, שיהיו מחויבין להטילו. וכיון שכך, דלשבועת הברורים הג' מהבא ונדויים, מ"מ הרי הם מחוייבין לקבל, ולהשתדל בכח התקנה. ועוד, כי מכיון שנשבעו על תנאי, ולא נתקיים התנאי, נמצאת השבועה בטלה מעיקרא, וכאילו לא נשבעו. וחוששני להם, אפילו לכשיחזרו להשתדל, אם חזרתן מצילתן, זולתי ששמו להן תפילין, ואמרו: שלא ימשך הנדוי, אלא כל זמן המשכת הסרוב. ומ"מ שבועתם כאן על תנאי, ואפי' על איזו תנאי שיתנו, בין קטן בין גדול, אינה השבועה שהסכימו עליה הקהל. והגע עצמך! אם התנו: הרי אנו נשבעין על תנאי; שנהיה פטורים, אם לא ירצה אבא או בני, יהיו פטורים אלו משבועתם. א"כ מה הועיל הקהל בתקנתם. או אם התנו על מנת שיקחו מן התיבה מנה, בודאי אין זו שבועה הפוטרת, אלא חייבין לחזור למנויים, ולהשבע כאשר בתחילה.