פתיחת התפריט הראשי

סימן רפחעריכה

עוד שאלת: ראובן לוה מעות מכותי לרבית, לצורך שמעון. ושמעון קבל על עצמו בשטר ובקנין, לשלם לו כל הוצאה והפסד שאירע לו, מחמת קרן ורבית, ושליש החצר. ולזמן החוב, פרע שמעון כל החוב לראובן, מלבד דבר מועט, שטוען ראובן שהוצרך ללות מאחרים ברבית, ועלה כפלים וכפלי כפלים. ועכשיו תובע ראובן משמעון, בכח אותו שטר הראשון שעשה לו שמעון, ושיש באותו שטר נאמנות. הודיעני: אם נאמנות אותו שטר, ויפיו יועיל, למה שלוה לאחר מכאן? או שמא לא יתפשנו על אותו שטר חוב הראשון? זהו תורף השאלה.

תשובה: על שטר הראשון ועל תנאיו. אני תמה, ואתה מגלגל השטר השני והרבית. שזה טוען שלוה ברבית שנתן ושהוציא, ורבית קצוצה אני רואה כאן. כי ראובן זה לוה מן הנכרי, והלוה לשמעון. ומשנה שלימה שנינו, בפ' איזהו נשך (דף ע ע"ב): מלוה ישראל מעותיו של נכרי, מדעת הכותי, ולא מדעת עצמו. ותניא בברייתא (דף עא ע"ב): מדעת הנכרי, כיצד? ישראל שלוה מעות מכותי, ופגעו ישראל אחר. וא"ל תנם לי, ואני מעלה לך, כדרך שאתה מעלה לכותי, אסור. ואם העמידן הצל הכותי, מותר, ואסקא רב פפא, דהא דקתני: אם העמידו אצל הכותי, מותר, דוקא בשנטל הכותי, ונתנו ביד ישראל האחר. אבל אם נתן הישראל מידו ליד הישראל האחר, אסור, אף על פי שהעמידו אצל הכותי.