פתיחת התפריט הראשי

סימן רעחעריכה

קרקושנא.

לרבי מרדכי האזובי ברבי יצחק ז"ל.

שאלת: הא דאמרינן (פסחים ק"א): ושמואל, ל"ל לקדושי בבי כנישתא? לאפוקי אורחין ידי חובתן, דאכלי ושתי בבי כנישתא. וקשיא לן עלה: דהא דקי"ל, דאין אוכלין בבתי כנסיות (מגילה כ"ח) ואין שותין בהם. ואפילו בבתי כנסיות שבבבל נמי, דהא אמרינן: דאין נוהגין בהם קלות ראש, ואין לך קלות ראש גדולה מזו. אלא דאכלי בבית הסמוך לבהכ"נ קאמר, וא"כ היכי נפקי ידי קידוש, דהא מבית לבית? ושמעתי שיש מפרשים: מבית לבית; היינו מרשות זו, לרשות אחרת, ומפנה לפנה, מקיטון לטרקלין, ומארעא לאיגרא, ומבית לעליה, ואף על פי שיש ארובה פתוחה ביניהן. וה"ר יצחק בן גיאות ז"ל כתב: ולקדש בבית ולצאת לחצר לסעוד שם, אם רואה מקומו הראשון, מותר. ולפי זה אפשר דאורחין יוצאים ידי חובתן, כשרואין ממקום סעודתן בית הכנסת שמקדשין בו, ונעשה כבית אחד. ואין דעתי נוחה באלו הענינים.

תשובה: הפי' שכתבת, כך מקובל בידינו. גם דברי הרב רבי יצחק (בן גיאות) ז"ל, נוחים הן, ואיני יודע למה אתה דוחה אותן, כי זה נראה לי אמת מן הגמרא. גם יש לפרש: שאוכלין בבהכנ"ס ממש, וכן היא כתובה אצלי. והטעם, לפי שבתי כנסיות שבבבל תנאי הוא כך, שאם הוצרכו אנשי העיר להאכיל שם עניים, או להשכיבם שם, מותר. וכן לעשות בהם צרכי הרבים, לפי שעה, חוץ מחשבונות שאינם של מצוה, שהוא חול גמור. וכ"ש אם הוצרכו לכך, לצורך בהכנ"ס עצמו. כההיא דמר בי רב אשי, דעייל לפורייה התם, עלה דתקון שופכי. כדאיתא בפ"ק דבבא בתרא [דף ג:]. וכן חכמים ותלמידיהם, מותר להשתמש בהן, ולאכול בהן, והוא שהוצרכו לכך, שהמקום דחוק להן. ואפי' בבתי מדרשות דחמורין טפי מבתי כנסיות, מותרין הם לתשמישי ת"ח, ולאכול בהם, ולישן בהם. ודוקא לחכמים ותלמידיהם, אבל איניש אחרינא לא. וגרסינן בירושלמי, במס' מגילה: ר' אמי מפקד לספרייא: אין אתא לגביכון איניש מלוכלך בדאורייתא, תהון מקבלין ליה, ולחמריה, ולמניה. פי' מלוכלך, משוח. יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו, אפילו לכלוך פה אין בו. ומה שכתוב הרב ז"ל, לא יקדש בבית זה ויאכל בבית אחר, אבל אם קדש בזוית זו, אוכל בזוית שניה. וקשיא לך, דהא אמרינן דאפילו מפנה לפנה צריך לקדש, הדין עמך. אלא שאפשר לומר שזוית שאמר הרב ז"ל, אינה פנה שהוזכרה בגמ', אלא בזוית הבית עצמו קאמר, וזה דחוק מאוד. ואפשר שהרב ז"ל, פסק דמפנה לפנה אינו צריך לחזור ולקדש, וסמך לו על מה שהשוו רב ושמואל (פסחים ק ע"ב) במקדש בבית הכנסת, דידי יין לא יצאו, אף על פי שנחלקו בקידוש. דאלמא: שינוי מקום לגבי יין, חמור משינוי מקום לגבי קידוש, שאינו שינוי מקום לגבי יין. כ"ש דלא הוי שינוי מקום לגבי קידוש. ואילו גבי יין, אמרו: יתיב רב אידי ב"ר אבין, דר"ח וקאמר, משמיה דרב הונא (שם (פסחים) דף קא:): הא דאמרת שינוי מקום צריך לברך, לא אמרן אלא מבית לבית; אבל מפנה לפנה, לא. א"ל רב אידי בר אבין: במתניתא כו' כוותיך. וסבר הרב, דכ"ש לגבי קדוש דלא הוי שינוי מקום. ואף על גב דשמואל מקדש, אפי' מארעא לאיגרא, לא קי"ל כוותיה, דלא אודו ליה. דאין קידוש אלא במקום סעודה, ובמקום סעודה חשיב כל שהוא באותו בית מפנה לפנה, ומארעא לאיגרא. על זה נראה לי, שסמך הרב ז"ל, וקרוב הוא. אבל זה שלא כדברי הרב אלפסי ז"ל, ושאר הגאונים ז"ל, דלענין ברכה דוקא הוא מפנה לפנה, אינו שנוי. אבל בענין קידוש, דבעי' דוקא במקום סעודה, אינו קרוי מקום סעודה, עד שיהא במקום שרואה אותו מקום שקידש שם