פתיחת התפריט הראשי

סימן רעזעריכה

שאלת: סחורה שירדו עליה גשמים, והיא מתפסדת בתוך המים, מהו לטלטלה בשבת? ולומר לכותי לטלטלה? ואמרת: שיש להתיר ולהקל מדברי הרב בעל התרומות ז"ל, שהתיר להצניע מעות בשבת, מפני השלטון. והוקשה לך: מה שאמרו בדליקה: התירו לומר: המכבה אינו מפסיד. ואמרינן עלה: בדליקה התירו; למעוטי מאי? למעוטי שאר איסורי שבת.

תשובה: ההיא דליקה ראיה לאסור, וכן נראה לי באמת, שהוא אסור. ודחיה דאביי דריש פרק משילין (ל"ו ע"ב) יוכיח, דרבה לא שנא ליה, אלא לעיולי פוריא דליהוי גרף של רעי, הא לאפוקי מייא בהדיא, משום הפסד ממונו, לא. ואביי בהכי פקפק, ואמר: דלמא משום הפסד ממון, אין עושין גרף של רעי לכתחילה. וכן הא דאמר רב הונא, בפ' מי שהחשיך (קנ"ד ע"ב): היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית, מביא כרים וכסתות, ומניח תחתיה, ומתיר את החבלים, והשקים נופלין. ואוקי' (בקמי) [בקרני] דאומנא. ואקשי': והא קא מבטל כלי מהיכנו? ואוקי': בשליפי זוטרתא. כלומר: שיכול לנערן. הא בשליפי רברבי, לא. אלא מתירין השקין, והן נופלין, ואף על פי שמשתברין. אלמא: להפסד ממונא מרובה, לא חששו להתיר בשבילו, טלטול בעלמא, ולא לבטל כלי מהיכנו. וכל הנך דבפרק כירה (מ"ג ע"א) נמי, גמרא: אין נותנין כלי תחת הנר; יוכיחו כן, שלא התירו טלטול וביטול כלי מהיכנו, אלא בדאיכא היתר מצד אחר, כדאיתא התם. ומה שאמרו רבינו (שמא צ"ל: רבותינו) הצרפתים ז"ל, במעות שניטלין בשבת מפני אימת השלטון, ואמרת: שגם אני הודיתי להם. אני לא הודיתי להם בעיקר דינם, אלא שהראיתי פנים לסלק הקושיות שהקשו עליהם, מקצת מרבותינו נ"נ. אך עיקר דינם לא הראיתי פנים כלל. אך הראיתי פנים מאירות, דהפרש שיש בינה ובין הראיות שהביאו. וז"ל שכתבתי שם: אין דינם של רבותינו הצרפתים ז"ל נראה בעיני. דהכא, לאו משום הפסד התירו לו לטלטלו, ולהעבירו פחות פחות מארבע אמות. אלא במקום שאם לא נתיר לו כן, אינו מעמיד עצמו על ממונו, ואתו לידי איסור דאורייתא. ותדע לך, שהרי אמרו (שם (שבת) קנ"ג): הגיע לחצר החיצונה, נוטל כלים הניטלין בשבת, ושאינן ניטלים מתיר חבלי השקין, והן נופלין מאליהן. ואמרי' בגמ' דאפי' בשליפי רברבי (דקמי) [דקרני] דאומנא, דהוי הפסד גדולה, לא חששו ומאבדן ביד. ואף על פי שעד עכשיו, התרתי לו בהדיא, בעודו בדרך. דאלמא: שמעינן מינה, שלא התירו לו כלל משום הפסד ממון, אלא משום שהוא במקום שהוא קרוב לבא לידי איסורא דאורייתא. אבל במתיירא מפני לסטים, מאי איכא? אי לא שרית ליה, אתי לידי טלטול. אטו כדי שיבא לידי טלטול, מי שרינן ליה טלטול? הלכך, לא שרינן ליה כלל, ע"כ. ובמקומי אני עומד, לאסור. ואפילו לומר לכותי לא התירו, אלא בכענין הראשון, במי שהחשיך לו, והיה נכרי עמו, נותן כיסו לנכרי, כדי שלא יבאו (שמא צ"ל: יבוא) לידי איסורא דאורייתא. הא בעלמא, לא. דכל שאינו עושה, אינו אומר לכותי ועושה. ועוד שנינו בפרק משילין (ל"ה ע"ב): ומכסין את הפירות מפני הדלף, וכן כדי יין, וכדי שמן. ואמר עולא: אפי' אאוירא דליבני (שם ל"ג) ואמר ר' יצחק: פירות הראויין. ואזדא ר' יצחק לטעמיה, דאמר: אין הכלי ניטל, אלא לדבר הניטל. אלמא: אפי' כלי שמלאכתו להיתר, לא התירו לטלטלו מפני הפסד ממונו. אלו הן ראיות חזקת (שמא צ"ל: חזקות) כראי מוצק, ולא תזוז מהם.