תשובות הרשב"א/חלק ד/רעד
סימן רעד עריכה
אויניון לרבי יוסף
שאלת חרם שמחרימים הקהל אם הוא צריך הפרה מטעם שאמרו נידוי אפי' על תנאי צריך הפרה לפי שלא ראינו ולא שמענו מקום שנהגו להתירו. והודיעני אם יש טעם בדבר מה הפרש יש בין נדוי לשבועה שלא מצינו שבועה על תנאי שתהא צריכה היתר. ואם אינו אלא משום סמך דיהודה
תשובה בנדר ושבועה ונזירות אין צריך שאלה בין באוסר בתנאי ובין שלא בתנאי אלא מותר מיד אתר קיום הענין. ותדע לך שהרי שנינו (נדרים ד"ס ע"א) קונם יין שאיני טועם היום אינו אסור אלא עד שתחשך ואמרי' עלה בגמרא אמר רב ירמיה בר אבא לכשתחשך צריך שאלה לחכם מאי טעמא אמר רב יוסף גזירה משום יום א' אלמא בכולא מתני' דהיינו שבת זו ושנה זו ושבוע זו אין צריך שאלה כלל בסוף הזמן אלא בהיום ומשום גזירה. אבל מת שהחרימו ציבור איסור אחר נוסף בו והוא שנאסר במנין וכל שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו. ולא משום ההיא דיהודה אתי' ליה אלא משום שנאסר במנין וכדאמרי' בריש פ"ק דביצה (ד"ה ע"א) אמר רב יוסף אף מתקנת ריב"ז ואילך ביצה אסורה מ"ט הוי דבר שבמנין וכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו ואמר ר"י מנא אמינא לך דתניא לך אמור להם שובו לכם לאהליכם כו' כדאיתא התם. אלא שמשמו של רש"י ז"ל כתבו בתוס' שגזירות שהציבור גוזרין עד זמן ידוע כשיגיע הזמן אינן צריכין להתירו דלא גרע מנודר עד זמן ידוע שכשבא הזמן אין צריך להתיר. והכא לא נתנה התורה זמן אלא שאסרה מחמת טענה כגון איסור תשמיש המטה ג' ימים לפני מתן תורה. ואיסור עליית הר סיני מחמת קבלת התור' והגלות שכינה בהר. והייתי סבור דכיון שנתנה תורה יחזירו להיתרן הראשון אף על פי שלא נתנה בו תורה זמן וכן כשתסלק השכינה מן ההר. וכן העלת נטע רבעי בירושלים לאחר החרבן וכל כיוצא בהן. לכך הוצרך הכתוב לומר דכיון שנאסר במנין בלא קביעות זמן אף על פי שבטל טעם האיסור צריך מנין אחר להתירו. וההפרש בין נדוי לנדר נראה לי הדבר ברור שהנדר אינו חל האיסור עליו אלא על החפץ. וכדאמרי' ברפ"ק דנדרים (ד"ב ע"ב) נדר דאסר חפצא אנפשיה והנידוי הוא דבר שחל בגופו וכן החרם ולפי שהנדוי והחרם הן עונשים חלין עליו עד שיעשה דבר פ' כיהודה שנדה עצמו אם לא יביאנו לפיכך הנדוי שהוא עליו צריך להתירו ולסלקו כיון שחל. אבל הנדר ואפי' השבועה אינה כן שאין כאן דבר של עונש אלא שחייב עצמו בשבועה לעשות כן וכבר עשה מה שנשנע לעשות. וכדברי רש"י ז"ל יראה שאפי' בחרמות ונדויין אם קבעו להם זמן אין צריך להתירן