פתיחת התפריט הראשי

סימן רסזעריכה

שאלת: ראובן שדך לו אשה, וקבע לו זמן לנשואין. ונשבע לה כלשון הזה: שלא ישא אשה אחרת עליה בחייה. ובתוך זמן השידורין, מת אחיו ונפלה יבמתו לפניו, ורוצה ליבם, לולא השבועה העומדת כנגדו, וגם אינו חפץ לישא המשודכת לו. לעולם מי אמרינן: עליה בחייה; כמשמע הכתוב, באשה אל אחותה עליה, כמו עמה בחייה, בא לרבות לאחר שיגרשנה. אבל קודם שישאה, אינו במשמע. וכ"ש כאן דאיכא יבמה. ואמרינן: יבם, לאו אחר הוא, ואשה הקנו לו מן השמים. וזה לא נשבע, אלא שלא ישא אשה אחרת. א"ד לא היתה הכוונה, אלא שלא תהא שום אשה נשואה לו עמה?1

תשובה: אם לא נשבע זה על דעת רבים, טוב שיתיר את שבועתו, כדי להתרחק מן השבועה כמו שיכול. ובפני המשודכת ומדעתה, אם תתרצה בכך. ואם לאו, יתיר בפניה, או לאחר שיודיענה. וכדתני' בנדרים (ס"ד ע"א): המודר הנאה מחבירו, אין מתירין לו אלא בפניו. שנא': ויאמר ה' אל משה, במדין: לך שוב מצרים, א"ל: במדין נדרת, לך והתיר נדריך במדין. ואם אי אפשר להתיר שבועתו, מפני שנשבע ע"ד רבים, מסתברא שאין כאן איסור שבועה מן הדין, שהרי לא נשבע זה, שלא ישא אשה אחרת עליה. ואין במשמע: עליה אלא לאחר נשואין. אבל קודם שישאנה, לא נשבע זה. וכן, לא נשבע שישאנה, שיפול בו הספק שאמרת, שמא היתה הכוונה שלא תהא שום אשה נשואה לו עמה. והגע עצמך! הרי שחזרה היא בו ונשאת לאחר, היאסר זה כל ימי חייה של זו, שלא ישא אשה. אלא באמת, לא היתה הכוונה, אלא לאחר שתנשא לו. ולפיכך, ייבם ויזהיר שלא ישא המשודכת, שהרי לא נשבע שישאנה אלא שלא ישא אשה אחרת עליה. אבל הטעם שתלית עצמך בו, דיבם לאו אחר הוא, וממנה דיבמה ג"כ לאו אחרת היא, אין אותו הטעם כלום. ואף על פי שאמרו בפ"ק דסוטה (ה ע"ב): לאחר, ולא ליבם. לאו בכל ענין, אמרו. ותדע לך, דהא אמר רב אסי בכתובות, פרק האשה שנפלו (פ"א ע"א), גבי תנאי כתובה: דלכשתנשאי לאחר, תיטול מה שכתוב ליכי. ליבם אחר הוא, וכבר ידעת תי' דבר זה, ואין מפרשין לחכם.