פתיחת התפריט הראשי

סימן רטעריכה

שאלת: אלמנת ראובן שתבעה כתובתה בבית דין, ונשבעה וכתבו לה ב"ד שטר. וזהו טופסו: במותב תלתא כחדא הוינא, כשבאה לפנינו לאה אלמנת ראובן, ונשבעה שבועת אלמנה, בנק"ח (בנקיטת חפץ) כהלכה, שלא נפרעה מכתובתה כלום כו' ודלא אתפסה צררי. ולא הספקנו, אנו בית דין, להגבותה כתובתה, עד שמתה כו'. ועכשיו באו יורשי האלמנה, ויורשי הבעל טוענים: כבר גבתה בב"ד, אחר שנשבעה בב"ד זה, או היא בעצמה תפסה אחר שנשבעה מיד. ויורשי הבעל טוענים חזקה לא גבתה ולא הגבוה, שהרי השטר מוכיח כן, שכתוב בו: ולא הספקנו להגבותה. הודיעני: הדין עם מי?

תשובה: הדין עם יורשי אלמנה, שהרי השטר של כתובה בידם. ודינא כדין שאר שטרות, דמצי למימר שטרך בידי מאי בעי. ואפי' לא היה כתוב בשטר: ולא הספקנו להגבותה עד שמתה; ששטר זה אינו אלא עדות שנשבעה, אבל לא לעדות שגבתה. וכ"ש בשכתוב בה: ולא הספקנו להגבותה. ובגבייה בב"ד אחר, לא חיישינן. כדאמרן, דא"ל שטרך בידי מאי בע'.