פתיחת התפריט הראשי

סימן קצאעריכה

טרכונה.

שאלת: יהודה היה לו חוב אצל נפתלי, בלא עדים, אלא כתב שטר, והעיד לו בו עד אחד, אשר היה יודע שיש לו אצלו כך וכך. בא גד, וא"ל: אמר לי דן: שהוא עד בדבר זה. א"ל: לך חתום לי בשטר זה. א"ל: איני יודע לכתוב. אמר לתלמיד אחד: כתוב. כן צוה לחתום לפי שאינו יודע לכתוב. אם יהודה חייב בזו העדות, אם לאו? ואמרת שבארצכם יש שטרות הרבה, שכותבים בהם פלוני צוה לחתום.

תשובה: שורת הדין, כל מלוה בעדים ובלא קנין, העדים אף על פי שנזדמנו שם, אינם רשאין לכתוב, עד שיאמר להם: כתובו. לפי שהמלוה על פה, אינו גובה ממשעבדי. ויכול לומר: פרעתי. משא"כ במלוה בשטר. ולפיכך אינן רשאין לכתוב, שלא מדעת המתחייב. וכ"ש, עד אחד שיודע שהלוה, ושאינו יכול לומר לאחר לחתום. ואפילו העיד כן בב"ד, אין מקבלים ממנו. ולפיכך, אין כותבין. ואם כתב, אין לו דין שטר, אלא לכשיתבע יהודה המלוה לנפתלי הלוה, אם יכפור בו, פטור בשבועות היסת. וכן אם א"ל: החזרתי. ואפילו יבואו שני עדים, ויעידו שהלוה בפניהם, והוא אומר: פרעתי, פטור בשבועת היסת אבל אם יבוא (שמא צ"ל: יבואו) שני עדים ויעידו שהלוהו. והוא אומר: להד"מ; חייב. ואפילו חזר וטען, אחר שיצא בב"ד: פרעתי; אינו נאמן כדאי' בפ"ק דבב"מ, דהוחזק כפרן. ועדים שאינם יודעין לחתום, וצוו לאחר לחתום, אין זה כלום, לפי שורת הדין.