פתיחת התפריט הראשי

סימן קפבעריכה

נרבונא. לר' שמואל.

שאלת: מחט שנמצאת ביתרת הכבד, מהו? אם נתלה להקל, שנכנסה דרך צלעות, ונאמר מחט היה תחובה בקרקע, ורבצה הבהמה ונתחבה לו בצלעות, ונתקעה ביותרת הכבד, או לא? ופלפלת בזה הרבה, להקל ולהחמיר. ותלית להחמיר, שאין תולין בדבר רחוק כזה, שנאמר תחובה היתה בקרקע, ונתחבה, וחזרת לכמה צדדין. וסוף דבר דנת לאסור, וסמכת על מה שכתבתי אני, בספרי ספר תורת הבית.

תשובה: באמת יש לאסור, ממה שכתבתי, וכ"ש שראיתכם והסכמתכם ע"ז. ומכל מקום, ראיתי אני כי הסכמתכם היתה להתיר, אם נודע שנכנסה מבחוץ דרך נקיבת הצלעות. וע"ז אני רואה לכתוב לך הסכמתי. ואשר אמרתי לפני רבותי נוחי נפש, והודו לי אחר העיון. והוא, שאני אומר: שכל האברים ששנינו בהם: מצד אחד כשרה; כלב ועובי בית הכוסות וקרקבן, לא נאמרו דברים אלו, אלא בחולי. אי נמי במחט וקוץ, והוא שנכנס דרך פנים כל אחד, לפי מה שהוא ענין בריאה וכבד, ולפי תכונת המחט, אלימתא או קלישתא, וקופה לבר וקופה לגו. לפי שאין לחוש, אלא לאותו אבר שנמצאת בו. אי נמי למקומות שנכנסה דרך שם, כפי מה שנזכר בהלכה. אבל כל שנכנסה דרך חוץ, דרך דופן, אין לה בדיקה, אלא אוסרין מיד, לפי שאנו חוששין שמא דרך כניסתה בקושי, פגעה באחד מן האברים שנקיבתן במשהו, כנקבי הדקין והריאה ושאר האברים, שהנקב פוסל בהם. ואין לכל האברים הללו בדיקה בנקב. וזהו שאמרו בקוץ: עד שתנקב לחלל. וכבר הרציתי זה לפני רבותי נוחי נפש, והודו לי.