פתיחת התפריט הראשי

סימן קעזעריכה

לאושקה.

שאלתם: ראובן שמכר ביתו לשמעון בקנין, ומעכשיו, ובתנאי שאם יהיו לו מעות תוך ארבע שנים, שיחזירם לו. ותוך ארבע שנים אלו, ירד שמעון לבתים ודר בהם. ולאחר מכאן חשש שמעון משום איסור ריבית, וביקש מראובן שיקח ממנו ל' דנרים מחמת הפירות, וקבל ממנו ראובן. אלא שחשש שמא יגיענו שום הפסד בכך, מחמת תקוני הקהל בעניני המס והתשחורות. וקבל שמעון על עצמו, בקנין, ובשטר, ובנאמנות ובשבועה, כל נזק וכל הפסד וההוצאה שיגיע לו מחמת קבלת אותן ל' דינרים. ועכשיו, בא ראובן לתבוע משמעון מכח שטר זה, שאמר שהוציא והפסיד מחמת כך. וטען שמעון, שיברר לו נזקו. ועוד, שאינו חייב אלא במה שהגיעו, או שיגיעו לאחר תשלום הד' שנים. ושאלתם ממני: להודיעכם דעתי, הדין עם מי?

תשובה: תחילת כל דבר, אני צריך לכתוב לכם דין מכר הבא בתנאי מעיקרו, במה שיש בו מן האיסור וההיתר משום רבית. דעו: כי המוכר קרקע לחבירו בתנאי, שכל הזמן שיהיו לו מעות, יחזירם לו, הרי זה אסור. ואפילו אם אכל הלוקח הפירות, כשיחזור המוכר המעות, מוציאין ממנו כל הפירות, כרבית קצוצה שיוצאה בדיינים, ממעשה דאותו דפ' איזהו נשך, דחשיב רבינא ואכל פירי. והדין הזה, בשלא קבע לו זמן שיהיו לו מעותיו, יחזירם לו. וכן אפי' קבע לו זמן, אלא שלא אמר לו מעכשיו, ומשום אם קבע לו זמן, אלא שלא א"ל מעכשיו. כמו שאמרתם, שקבעו זמן אם יחזיר לו מעותיו תוך ארבע שנים, ואם לא יחזיר לו מעות תוך אותו זמן, שיהא המכר קיים מעכשיו, אין ללוקח לאכול פירות לכתחילה, דשמא המוכר יחזיר לו מעות תוך הזמן, ונמצא המקח בטל מעיקרו, ורבית מעותיו הוא שאכל. וכן המוכר אינו אוכל הפירות בינתיים מן הדין, ולא מחמת איסור, אלא שאין מניחין אותו לאכול, שאם לא יחזיר מעות תוך ארבע שנים, נמצא המקח קיים, שאין כאן לא מחמת רבית, ולא מחמת אסמכתא, כיון שכתב לו מעכשיו. ותנן בפרק איזהו נשך (דף סה:) הלוהו על שדהו, וא"ל אם לא נתת לי מכאן ועד יום פ', הרי היא שלי; הרי היא שלו. ואוקימנא בגמרא (שם (ב"מ) דף סו:), בדאמר ליה מעכשיו. וכיצד יעשו? ישלשו הפירות ביד אחר. ואם החזיר מעות תוך ארבע שנים, הרי המקח בטל, ומוכר נוטל פירותיו. ואם לא החזיר תוך ארבע שנים, הרי המקח קיים, ולוקח נוטל פירותיו, וכדגרסי' פרק איזהו נשך (שם דף סה:): פעמים ששניהם אסורים. דא"ל לכשתביא מעות, קני מעכשיו; ישלשו את הפירות. זהו הדין במוכר בתנאי, בלא קביעות זמן, או בלא מעכשיו, ובמוכר בתנאי בקביעות זמן ובמעכשיו. אבל אלו שעשו תנאי ביניהם מחמת המס והוצאותיו, אין אני בקי במנהגי המס שבעיר, כי עד שהודיע לכם דעתי, אי אפשר שהגיע למוכר שוה הפסד מן הדין מחמת קבלת (ה"ל) [הל' דינרים], ושיתחייב שמעון בכך להחזיר לראובן, אם לא. לפי שמנהגי המסין ותקוני הקהלות בזה אין שוין, אלא נהרא נהרא ופשטא. ומ"מ אני רואה נוסח שטר ההודאה, והחיוב, והשבועה, שעשה שמעון לראובן, ושהאמינו בכל מה שיאמר בקנין ושבועה. ואין לאחר קנין ושבועה ונאמנות כלום. וב"ד שבעיר ישמעו טענות המוכר, ויבררו הדבר ביניהם, לפי מה שהם יודעים במנהגי המסין והתשחורות. ואם רצה הלוקח להחרים חרם סתם, ע"כ (על כל) מי שתובע ממנו ממון שלא כדין, הרשות בידו.