תשובות רשב"א/חלק ד/קסד

סימן קסדעריכה

טודילא.

שאלת: ראובן משכן ביתו לשמעון, בשטר. וירד בו שמעון, ודר בו שנה. ואחר דר ראובן ג' שנים או יתר. והוציא שמעון שטר חוב על ראובן, שיפרענו. וראובן טוען: שכבר פרעו, ושעשה לו שטר מחילה, ונאבד ממנו. ועוד טען: שדר בו שני חזקה, וזה לא ערער. ואמרת, שהשבת אתה: שהדין עם שמעון, ואין ראובן נאמן לומר: שטר מחילה היה לי, ונאבד. והראיה, מדאמרינן בפרק האשה שנתאלמנה (דף כא ע"א): שטר אמנה הוא, אינו נאמן. ואמרי' עלה: דקאמר לוה, פשיטא, כל כמיניה! ומה שטען שדר בו שני חזקה, לא אמר כלום. שאין שני חזקה, אלא בזה אומר: לקחתי, וזה אומר: לא מכרתי. אלא יקיים זה שטרו, וישבע, כיון שאין משכונתו בידו, ונעמיד הבית בידו.

תשובה: כדין אמרת, במה שאמרת: שאין ראובן נאמן במה שאומר ששטר מהילה היה לו, ואבד. והראי' שהבאת כראוי הבאת. אלא שאין צריך ראיה מההיא, דההיא בעוקר את השטר מעיקרו. אלא אפילו בשטר העומד לפרעון, אינו נאמן, דהא קי"ל דמצי אמר: שטרך בידי מאי בעי. גם מה שטען: דאכלה ג' שנים, גם היא אינה טענה, כמו שאמרת. אלא מה שאמרת, שצריך שבועה, אינו נראה כן, אא"כ טען ראובן: אישתבע לי דלא פרעתיך. הא לא טען, לא טענינן לי', אלא אמרי' ליה: זיל פרע. ואי אמר: לישתבע לי: אמרינן ליה: תשבע ליה; וכדאיתא בפרק שבועת הדיינים (דף מא ע"א). ואף על פי שאין משכונתו בידו, א"צ כלום, דמ"מ שט"ח שבידו מודיע שלא נפרע, וכל שלא נפרע, זכות משכונתו קיים.