פתיחת התפריט הראשי

סימן קמעריכה

מאי דקשיא לך בדרב זביד, דאוקי מתני' דפ' שור שננח (צ"ל: שנגח) ד' וה' (מ"א ע"א), דאלמא ס"ל: מועד לבהמה הוי מועד לאדם. וק*שה לך: כי לית לי' הא דאמרי' בפ"ק (בבא קמא) (ב' ע"ב): דמועד לבהמ' לא הוי מועד לאדם. ותרצת: דרב זביד אפירוקא דלעיל (פרק שור שנגח ד' וה') קאי. וה"ק: כגון שאמדוהו לג' בני אדם, והרג ג' בהמות. דכיון דאמדוהו לג' בני אדם, והרג ג' בהמות, הוי מועד, כיון דאיכא תרתי.

תשובה: תירוץ שאמרו ודאי1 דא"כ, אמאי קשיא עליה: ומועד לבהמה הוי מועד לאדם? לימא ליה: שאני הכא דאיכא תרתי. אלא לרב זביד וכולהו אחריני לא אסיקו אדעתייהו כולהו. ולא בעי' לכל חד וחד, במאי תלו טעותייהו.