תשובות הרשב"א/חלק ד/קה


סימן קה עריכה

שאלת: חייב אדם להתפלל בערב, אם לאו? כי יש כאן מי שטורד את העם, ואומר להם: שהם פטורין מתפלת ערבית. הודיעני: מהו. וכן מפתה אותם להפטר בשחר בתפלת הביננו, ומתיר גבינה של גוים. גם הוא מקל במגען של ישמעאלים ביין.

תשובה: אל יבטח אדם להפטר מתפלת ערבית, כי היא כבר בא לחובה. אחר שקבעוה עליהם קהל עדת ישראל יעלזו חסידים בכבוד, ירננו על משכבותם ליוצרם, חליפות תודות, כפי התחלף עיתותיהם. יום יום יביעו אומר, וכל לילה ולילה יחווה דעת. וכבר הבטיח רבי יוחנן: איזה הוא בן העולם הבא: זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית (ברכות ע"ב). וגם הרב האלפסי ז"ל כתב בהלכות פרק תפלת השחר: דמי שהתפלל לעולם, אפי' פעם אחת, תפילת ערבית, כבר שוויה עליה חובה, כמו שתמצא שם (פרק תפלת השחר) בהלכות. ורבותינו בעלי התוספות אמ*רו דאפי' למ"ד: תפלת ערבית רשות, מ"מ מצוה הוא. ולא קראוה אותה רשות, אלא להוציאה שאינה חובה, כמנח'. ומצוה לגביה חובה, רשות קרי ליה. ויש להם ראיו' מוכרחות על מה שיסמכו. וכדי שיהיו לך לפה כנגד המשחיתים, אכתוב לך קצתן. בברכות בריש פ' תפלת השחר (כ"ו ע"א): א"ר יוחנן: טעה ולא התפלל ערבית, מתפלל שחרית שתים. הנה לך: שלא די שיש עליו להתפלל ערבית בזמנה, אלא שאפי' טעה ולא התפלל אותו בזמנה, חייבוהו להתפלל שחרית: אחת משום שחרית, ואחת משום ערבית. עוד אמרו שם (ברכות כ"ו) א"ר יצחק א"ר יוחנן: טעה ולא התפלל מנחה, מתפלל ערבית שתים. ובפ"ק של מס' שבת (ט' ע"ב) אמרו: אמר זעירי: הני חברין בבלאי, למ"ד: תפלת ערבית רשות, כיון דשרא ליה המיניה, לא מטרחינן ליה. פי': למ"ד: תפלת ערבית רשות, כיון שהתיר חגורו כדי לאכול, אין מטריחין אותו להתפלל קודם שיאכל. אלמא: אם לא התיר עדיין, מטריחין אותו להתפלל קודם שיאכל. ועוד אמרו בפרק במה מדליקין (כ"ד ע"א): תני רבי אושעי': ימים שיש בהם קרבן מוסף, כגון: ר"ח וחולו של מועד, ערבית שחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה, ואומר: מעין המאורע בעבודה. ואם לא אמר, מחזירין אותו. אלמא: מצוה מוטלת עליו להתפלל, ואפי' תפלת ערבית. שאלו אין מצוה עליו כלל, השתא עיקר התפלה אם רוצה שלא להתפלל הרשות בידו, אם לא הזכיר בה ענין המאורע בלבד, מחזירין אותו? ואל יטעך אדם בדמדומי ראיות מוטעות, כי לאלהים פתרונים. וכבר בררו לנו האתנים מוסדי ארץ הראשוני'. ואתה באלהיך תשוב, ואל תתערב עם שונים. ומ"מ, אל תטעה בדבר זה. שאפי' למ"ד תפלת ערבית רשות, דוקא שמונה עשרה ברכות. אבל ק"ש דאורייתא הוא, אפי' בערב. וקורא אותה בברכותיה. ותפלת השחר, הפוטר עצמו ממנה בתפלת הביננו, לא הבין ארחות חיים. שלא אמרו להתפלל ולצאת בתפלת הביננו, אלא בשעת הדחק בהולכי דרכים, ומי שאין דעתו מיושב' עליו. וכן תמצא בהלכות הרב האלפסי ז"ל בפרק תפלת השחר כתוב, מהסכמתן של אבות העולם רבותינו הגאוני' ז"ל.