פתיחת התפריט הראשי

סימן סועריכה

שאלת: מה שקבלנו: שהנדרים אין חלין על המצות לקיימן, כגון: שנדר לישב בסוכה, מנא לן? דכיון דקי"ל: שהנדרים מצויים על דבר מצוה כדבר הרשות, מה לי בביטולן מה לי בקיומן? ועוד: דגרסינן בירושלמי: בכיכר אחד, כיון שהזכיר עליו שבועה, עשאו כנבלה. מכאן ואילך, כמיחל שבועה על האיסורין. א"ר יודן: והוא שהזכיר נדר ואח"ך שבועה. אבל אם הזכיר שבועה ואחר כך הזכיר נדרים חלים על האיסורים.

תשובה: (ועיין לקמן סי' ק"ט) דע: שקיום המצות נחלק לשני חלקים. האחד: בקיום עשיית המצוה עשה כסוכה ולולב וכיוצ'. והשני קיום כגון מל"ת (מצות לא תעשה): שלא לאכול נבלה וחמץ בפסח וכיוצא בהן. והנודר לעשות מצוה ממ"ע (ממצות עשה), לכ"ע אין הנדרים חלים. לפי שהנדרים אין חלים ע"ד שאין בו ממש. וכמ"ש בברייתא בר"פ אלו מותרים (ט"ו ע"א): חומר בשבועה מבנדרים: שהשבועה חלה בין על דבר שיש בו ממש ובין ע"ד שאין בו ממש, משא"כ בנדרים. ועיקר טעמא דמילת': מפני שדעת השבועה קא אסר נפשיה אחפצא. ונפשיה אית ליה ממש, ומצי אסר נפשיה אכל מידי. אבל הנדרים אסר חפצא אנפשיה, דהא עלי, קאמר. ומה דלית ביה ממש לא מצי אסר ליה נפשיה. וכדאי*תא בריש פרק קמא (ב' ע"ב). והילכך: כי אמר: קיום ישיבת סוכה עלי, לא אמר ולא כלום. דעלי, איסור הוא, ולא קיים. ואלו אמר: הריני נודר לישב בסוכה, אין זה לשון נדר. ועוד: שכל שאמר: אעשה או אלך או אדבר או אתן, כולם דברים שאין בהם ממש. כי מה שאינו, ועתיד לעשותו, אין לו ממש. אבל בנודר להמנע מן העבירה, בזה היה באפשר. כגון שאמר: נבלה עלי, או חמץ עלי. כלומר: יהא עלי באיסור. וגם בזה אינו. כי אין הנדרי' חלים על המצות כלל. לא על עשייתן ולא על קיום מניעתן, בכל מה שאסרה תורה ושנאסר מאליו. אבל במה שנאסר מעצמו, כגון: שנאסר אותו הככר בשבועה, ואח"ך אסרו עוד על עצמו בנדר, שיש מן הראשונים נוחי נפש שאמרו: שבדבר זה חל בקיום מניעתו. וזה כפשט אותו הירושלמי, אבל כבר ראיתי שאין (נראה שצ"ל שאין כן) דעת רבני הצרפתים, ולהם דעתי נוטה. וכמו שהוכחתי ובררתי יפה יפה גבי משנת: יש נדר בתוך נדר, ואין שבועה בתוך שבועה. כיצד: הריני נזיר אם אוכל, ואכל, חייב על כל אחת ואחת. כלומר: צריך לימנות שתי נזירות. אלמא: מדנקטיה במנין נזירות, ולא נקט לה באו*מר: הרי עלי ככר זה הרי עלי ככר זה, ואכל, לוקה שתים, ש"מ: דלא משכח לה בנדרים עצמן, אלא במנין נזירות. ואיני צריך להאריך לך בזה, שהרי ספרי בידך, אשר תראנו שם בארוכה. ואפי' יהיה פי' אותו הירושלמי כאשר פי' הרב ר' משה ז"ל, אנו על הגמרא שלנו סומכין ועוד אפשר לפרשו, בנשבע: שיאכל את הככר, וחזר ואסרו עליו בנדר. שהשבועה אינה חלה עליו בשום צד. בין בנשבע שלא יאכלנה או שאסרה עליו, ואח"ך נשבע שיאכלנ'. משא"כ בנדר: שאין (צ"ל: שאם) נשבע שיאכלנה, ואח"ך אסרו על עצמו בנדר, הנדר חל עליה. והא דקאמרי' (בירושלמי), שהנדרים חלים על האיסורים, לאו למימרא: שאסרו עליו תחילה בשבועה. אלא הרי הוא כאלו אמר על המצות: שאסור לעבור עליהן (כלומר: איסור בל יחל).