פתיחת התפריט הראשי

סימן נזעריכה

שאלתם לאה וראובן בנה שדכו דינה לשמעון. והתנו לו סך ממון בנדוניא. ונשבעו להזמינה לו מכאן ועד ד' שנים במקום פ*לוני, לקדושין ולנשואין. ואם שמא תנשא לאה הנז*כרת לבעל תוך זמן זה, שיתנו לאה וראובן מיד כל סך הנדוניא ביד שליש. ויזכה אותו שליש באותו ממון לנער' ולשמעון הנז*כר. ויהיו בידו עד זמן הנשואים. ועוד קנו לאה וראובן לשמעון: שחייבו עצמם לו במאה זהובים. והשלישו השטרות אלו ביד שליש, והשליש כתב לכל אחד מהם כתוב על ענין השלישות. וכן כתוב בשט' השלישו': הושלשו כך וכך שטרות ביד פ*לוני ע"מ כן: שאם לא ישלימו לאה וראובן לכשיגיע זמן הנשואים מה שיש עליהם להשלים, כמו שכתוב בשטר התנאים הנז*כר, שיחזיר פ' השליש שט"ח לשמעון. וכן אם לא ישלים שמעון מה שיש עליו להשלי', כמו שנז' בשטר הנז', שיחזיר השליש הנזכר שטרי חובות הנז' ללאה וראובן. ובתוך הזמן נשאת דינה (צ"ל: לאה) לבעל. וש*מעון תובע מן השליש שט"ח. ולאה וראובן טועני': שאין לשליש להחזיר השטרות עד שיגיע זמן הנשואין. כי לא נזכר בתוך השלישות תנאי נישואי לאה, אלא הגעת זמן הנשואין. והשליש אומ': כי גם זה הושלש בידו. הודיענו: אם נאמן השליש, אף על פי שנזכר בשלישות שיחזיר לכשיגיע הזמן, ונאמין אותו במה שאין כתוב בשטר השלישות, אם לאו?

תשובה: עמדתי על שטר התנאי' והשבועה והשלישות. ומסתברא לי: שהשליש נאמן. שאין שטר השלישות מכחי' את דברי השליש. שלא ישלל לשון השלישות תנאי נישואי לאה. אלא שלא נכתב בשטר השלישות אלא מקצת התנאים. והוא: אם יגיע הזמן ולא ישלימו זל"ז התנאי', שיהא על השליש להחזיר שטרי המסרב לחבירו. ואף על פי שלא תנשא לאה לבעל. ואינו מוציא מכלל זה תנאי הנשואין. ואילו היינו באים מצד שטר השלישות לבד, וכגון: שאמר השליש מה שאמר, לא היינו מחייבים את השליש לעשות יותר ממ"ש בשטר השלישות. אבל אם השליש טוען בריא: שע"י תנאי זה ג"כ נמסר בידו, נאמן. לפי שאין לשון שטר השלישות שולל תנאי נשואי לאה. אלא אפש' שישנו מוסיף על מה שנכתב. ושליש נאמן. ומ"מ, אם לא נזכר בשלישות: מעכשיו, בשעה שנמסר בידו, מסתברא לי שיש כאן משו' אסמכתא בהחזרת השטרות. לפי שמעכשיו הכתו' בשט"ח אינו מועיל להחזר' השטר. ותדע לך: שהרי מי שפרע מקצת חובו, והשליש את שטרו, דקי"ל כמ"ד: לא יחזיר, ומשום אסמכתא. ואף על פי שיש בשטר החוב מעכשיו. וכן יש לי קצת ראיה כמדומה לי כתוב' אצלכם בחידושי ריש פרק בתולה נשאת, גבי: ההוא דא"ל ה"ז גיטך,,, (אולי צ"ל: מכאן) כו'. אתא ופסקיה מברא. וזכורני: שדנתי זה זמן רב לפני רבינו הרמב"ן זלה"ה.