פתיחת התפריט הראשי

סימן מהעריכה

טורטושה.

שאלת: הא דא"ר הונא בשלהי המוכר את הבית (ע"א ע"א): אף על גב דאמור רבנן: הקונה ב' אילנות בתוך של חבירו, לא קנה קרקע, מכר קרקע ושייר שני אילנות, יש לו קרקע, ואפילו לר' עקיבא. ואקשי' עלה מדרבי שמעון, דאמר: לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה, מפני שיונקים משדה הקדש. ואסיקנא (בבא בתרא ע"ב:): דר"ש לדבריהם דרבנן קאמר להו. ופרש"י ז"ל וכל המפרשי': דלהאי מסקנא, מתוקמא דר"ה ככ"ע, ואפי' לר"ע כדמעיקרא. וקשיא לי: דהא נראה מדברי רבי שמעון: דלר' עקיבא, מכר קרקע ושייר אילנות לפניו, לא שייר בקרקע כלום. מדאמר להו ר"ש לרבנן: לדידי אפי' מקדיש בעין רעה מקדיש, ואפי' חרוב המורכב לא הקדיש. אלא לדידייכו, הודי לי מהא ללא (צ"ל: דלא) הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמ', הואיל וינקי משדה הקדש. ופרש"י (צ"ל: ופרשב"ם): דהכי קא"ל: לדידייכו דאית לכו עין יפה יותר מדאי גבי הקדש, אפי' בור ודות שאינ' בכלל השדה, דיי היה לכם אלו עשית' מקדיש כמוכר לר"ע. למימר: עין יפה, גבי מאי דהקדיש בהדיא. כגון: המקדיש את השדה, הקדיש כל הקרקע בעין יפה. ולא שייר מן הקרקע כלום לצורך חרוב המורכב שלו. ונמצא יונק משל הקדש. אבל בור ודות וכל הנך, דאינן בכלל שדה, לא ליקדשו. שהרי אין דעתו יותר ממה שהוא מפורש, עכ"ל רבינו ז"ל. אלמא: לר"ע דאית ליה: מוכ' בעין יפה מוכר, מכר קרקע ושייר ב' אילנות, אין לו בקרקע כלום. דאי אמרת: שייר קרקע, משום דלא לימא ליה: עקור אילנך, א"כ אף חרוב המורכב וסדן השקמה מדנפשייהו קא ינקי, ע"כ תורף דבריך.

תשובה: נראה לי: דשמועה פשוטה לפניך. דלמסקנא: ר"ה אפילו לר"ע אמרה, כדאמר הוא עצמו מעיקרא. דאי לא תימ' הכי, תיקשי לן: הא דאמר איהו בהדיא: דאפי' לר"ע אמרה. ואף על גב דלעיל אתיה לאוקמא ר"ש כר"ע ור"ה כרבנן, ולא אקשי הכי מיד: והא רב הונא אפי' לר"ע אמרה? התם (פרק המוכר את הבית) ה"ט: משום דאשכח פירכי דעדיפי מינה, כדפריך ואזיל. אבל למסקנא, ודאי הו"ל לאקשויי הכי. ועוד: דמאי דאקשינן לעיל, מדרבי שמעון הוא דמקשי'. ומתוך ההיא קו*שיא, אתינן לאוקמי ר"ש כר"ע, ור"ה כרבנן. הא אי לאו הא דר"ש, שפיר הוא מתוקמא דר"ה אפי' לר"ע, וכדקאמר איהו בהדייא. וכיון שכן, השתא דאסיקנא: דר"ש לדבריהם דרבנן קא"ל, איתרצה לה קושייא קמייתא, וקם ליה ר"ה אפי' לר"ע. ומה שפרש"י ז"ל, שפיר פירש אלא מתוך שהרחיב בו הלשון, נתערבב לך עיקר הכונה מעט. שהוא ז"ל ביאר דברי ר"ש דאמ' לרבנן. דהכי קא"ל: לדידייכו דאית לכו: מוכר בעין רעה מוכר, ואפי' במה שאמר בפירוש, ס"ל: דשייר בו. משא"כ לר"ע. דלר"מ (נראה שצ"ל: דלר"ע), כל מה שאמר בפי', דהיינו מוכר את השדה בפי', דאע"ג דלא מכר חרוב המורכב ושובך וכל אותן השנויין במשנה שאינם בכלל שדה שאמר ללוקח, אפ"ה, צריך ליקח לו את הדרך. דבמה שאמר: דהיינו השדה, לא שייר כלום. ובמקדיש ונותן, דין הוא שיכניס אפי' אלו בכלל. דכח הקדש ומתנה עדיף לדידיה. ומקדיש ונותן יותר בעין יפה טפי ממוכ'. אבל לדידייכו, דאית לכו במוכר בעין רעה, דאפי' במה שאמר, משייר ממילא, דהיינו: דרך, אפילו סבירא לכו במקדיש: עין יפה, דיי שתהיה עין יפה במקדיש לדידייכו כעין יפה במוכר לר"ע. ומאי ניהו: שלא יהא משוייר בגוף השדה שהקדיש כלום. ולפיכך: ראוי להיות חרוב המורכב וסדן השקמה מוקדשין, הואיל וינקי משדה הקדש שהקדיש, וכולו בכלל הקדשו. אבל בור ודות, וכל הנך אחריני שאין בכלל שדה, ולא משום עין רעה, אלא דסתמן לא נכנסו בכלל מכר השדה, לדידייכו אמאי מוקדשין? די שיהא מה שיש בל' הקדשו כולו מוקדש, ולא יהא משוייר בו כלום כדר"ע במכר. אבל בור ודות וכל אינך דמתני', שאינם בכלל שדה, למה מוקדשין משום עין יפה? וא"ל רבנן: דלא. כלו*מר: דכמקדיש ונותן בעין יפה גמורה הוא מקדיש ונותן, אף לדידהו כלר' עקיבא. ומיהו, אפי' לר"ע במשייר ב' אילנות בפי', יש לו קרקע מטעמיה דר"ה. דאי לא, א"ל: עקור אילנך, שקול וזיל. ולא עוד, אלא כיון דנחית לשיורא, נחית לכולהו מילי. דאי נפל, הדר שקיל להו. וכן דעת רש"י ז"ל, ועיקר. ולר"ע נמי, דאית ליה במכר: דאין חרוב המורכב וסדן השקמה בכלל, אף הן יש להן קרקע. דכל משוייר, ממילא יש לו קרקע, כמשייר בפי' מה שלא היה משוייר ממילא. ותדע לך: מדמקשינן מר' שמעון לרב הונא, ולא דחינן: שאני רב הונא. דשייר אילנות בפירוש.