תשובות ריב"ש/תקיח

תשובה תקיח

כתב לקרנינא

מעת הוסר התמיד היה כפר נפשותינו לכלה הפשע ולהתם חטאת בעבדותינו לא עזבנו אלהינו השאיר לנו אחריו ברכה עבודה שבלב זו תפלה ומעת גלה כבוד מבית קדשנו ותפארתנו הנה בית תפלה יקרא מקדש מעט ונאספו שמה נדיבי עמים עם אלהי אברהם לתת כבוד לשמו ונקדש בכבודו לקיים מה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל. ועתה הוגד לי ושמעתי יש ביניכם קצת אנשים אחרי בצעם לבם הולך משכימי בבקר שואגים לטרף יסובו עיר למלאכתם ולא יתנו לב ללכת בית התפלה לקבל עליהם עול מלכות שמים בתוך אחיהם ולבקש מאל אכלם ובסבתם נתפרדה חבילה ואין די י' הצריכין לכל דבר שבקדושה שוא להם משכימי קום שמו בשר זרועם ומה' יסור לבם ואולי הם שוגגים בזה נדמו מבלי הדעת ולכן תזהירו בהם והודיעום מ"ש ז"ל (ברכות ו'.) אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת וכו'. אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין (שם ח'.) וכן אמרו ז"ל (שם) אין הקדוש ב"ה מואס בתפלתן של רבים וכן אמרו (שם) כל מי שיש בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע שנאמר כה אמר ה' על כל שכני הרעים. ואין צריך לומר באלו שהם צריכין להשלים לעשרה ומדעתי ישמעו לכם כי מי שעמדו אבותיו על הר סיני והוא מזרע אברהם לא ירים ראש כנגד הרבים בדבר כזה חלילה ושימו קנס ביניכם מפשוט או ב' פשוטים למי שלא יהיה בכל יום בבית הכנסת בשעת הנץ החמה למען יהי' כל אחד ואחד זריז להיות שם ^*(ד"מ ח"מ סי' קס"ג אות ב') ושומע לי ישכון בטח ושאנן מפחד רעה ושלום לכם:

הערה (לסי' שפ"א). הריב״ש שם הביא קושית הרי"מ ז״ל על הא דאיתא בירושלמי ב"ק (פ"ו הל' ז') חד בר נש אפקיד גבי חבריה חד שק צרור ואירעו אונס אהן אמר סיגין היה מלא ואהן אמר מטכסין הוה מלא אתא עובדא קומי רב ואמר הרי זה נשבע ונוטל, והקשה הלא ע"כ צ"ל דהנתבע טוען שמא וא״כ הו"ל מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם ואמאי צריך התובע לישבע ע״ש, וכן הקשו הרבה ראשונים ז"ל, ועי' בש״ך ח"מ (סי' ע"ב ס״ק נ״א), והקשתי שם (באות ב') דמאי קושיא היא זו הלא בירושלמי רב הוא דקאמר דישבע ויטול ורב הלא ס״ל בשבועות (מ״ז.) דלא אמרי' משאיל״מ וא״כ מה״ד פטור הנפקד בשבועה שא״י, ורק מפני שעשו תקנת נגזל בפקדון פסק רב שישבע המפקיד ויטול ע״כ. הן אמת שהר״ן בס"פ שבועת הדיינין הביא ג"כ לד' הרי״מ אלה וגריס בירושלמי ר' ״אמי" וכ"ה בחי' שם ובסוף חי' שבועות להרי"מ (דף מ״ג ע״ב) בד״ה ומ"מ וכו' ובבעה״ת (שער ל"ח ח"ג אות ג'), ולפי גי' זה שפיר הקשו דהא ר' אמי ס״ל דמשאיל"מ כמבואר בשבועות שם. אמנם בחי' הריטב״א לשבועות שם הביא ג״כ ד' הרי״מ אלה וגריס "רב״ כמו שהוא בריב"ש כאן, וכ"ה הגי' ברי״ף וברא״ש ב״ק (פ״ו סי' ט"ז) ובחי' הרשב״א לשבועות שם ובטור ח"מ (סי' צ' סעי' י״ח). ובאמת ע"כ צ"ל דמ"ש בדברי הרי"מ המובא בר״ן ובבעה"ת הנ״ל ר' אמי ט"ס הוא וצ"ל רב כמו שהוא ברי"ף ורא״ש ורשב״א וריטב״א וטור וריב"ש כאן, דאל״כ תיקשי דמאי הקשה הרי"מ דיטול המפקיד בלא שבועה משום דהו"ל הנפקד מחויב שבועה שהרי הודה על השק ועל המטכסין אומר א"י וא"י לישבע, הלא במה שהודה על השק אין לחייבו שבועה על המטכסין דה"ל כמו שטענו חיטין והודה לו בשעורין, והרמב״ם פסק כן באמת בהך דינא להירושלמי מטעם הנ״ל כמו שמבואר בדבריו (בפ״ה מהל' שאלה הל' ז'). וע״כ צ"ל דהרי"מ ס"ל כסברת הראב"ד בהשגות שם דכיון דהוא תובעו שק ומטכסין והודה על שק וכפל במטכסין ה"ל כטענו חיטין ושעורין והודה באחת מהן דחייב. וא"כ אי גריס הרי"מ ר' אמי לא הקשה כלום, דהא ר' אמי ס״ל בירושלמי שבועות (פ״ו ה״ד) דטענו חיטין ושעורין והודה באחת מהן דפטור, ועי' בפ״מ שם. וע"כ צ"ל דהרי"מ גריס רב ושפיר הקשה דרב ס״ל בירושלמי שם דטענו חיטין ושעורין והודה באחת מהן דחייב, וא״כ קשה קושיתינו דלעיל. ואף שזה יש לתרץ דע"כ הירושלמי פליג אש"ס דילן בדעת רב דהירושלמי ס"ל דגם רב ס"ל משאיל"מ והוא. דהנה איתא בירושלמי שבועות (פ"ו ה"ח) והובא ג״כ בריב"ש כאן, המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון כו' סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה אומר סלע הלויתיך וסלע היה שוה פטור וכו' ואמרינן עלה בירושלמי והלה אומר איני יודע ר' בא ר"ה בשם רב אמר אנת לית ידע אהן ידע. ר״י דרומי בעי קומי ר"י תמן את אומר לית את' ידע אהן ידע וכא את מר הכין, תמן יש חילול שבועה הכא לית חילול שבועה ע״כ. ופירש הרמב״ן לדברי הירושלמי אלה (והובא גם בריב"ש כאן) הכי א״ל סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה אומר איני יודע כמה היה שוה יותר על דמי החוב רב אמר חייב שאם הוא אינו יודע חבירו יודע ונוטל שלא בשבועה. ופריך תמן איתמר נוטל נלא שבועה שאם זה א״י שכנגדו יודע, וכא את מר מנה לי בידיך והלה אומר א"י פטור ולא אמרינן אם זה אין יודע שכנגדו יודע. [ולשון הירושלמי משונה דאיפכא ה״ל למימר במקום ״תמן" ״כה״ ובמקום "כה" "תמן״] ומשני תמן יש חילול שבועה. פי' הכא השבועה חלה לפי שהוא מחויב שבועה וכיון שאי"ל משלם. אבל במנה לי בידך שאמר על הכל א״י לא תחול השבועה עליו הלכך פטור ־ וכן הביא הרא״ש (שם סי' כ״ח) לפי' הרמב"ן הנ״ל. הרי מבואר לשיטת הירושלמי הוא דרב ס״ל מתוך שאי״ל משלם וחולק על הש״ס דילן בזה. וא״כ שפיר הקשו הראשונים הנ״ל על הירושלמי דב״ק הנ״ל. אך בכ״ז תקשי דכל המעיין בירושלמי שבועות (פ״ז ה"ד) ושם (סוף ה״ז) יראה מבואר דאף הירושלמי ס"ל דרב לית ליה דינא דמשאיל״מ, ועי' בר"ן שם (פ"ז) בסד״ה מלמד שהשבועה חלה וכו' במ״ש דבאמת אין אנו צריכין להביא ראיה דרבותינו שבבבל הם רב ושמואל ע"ש ׃ לכן נ״ל לישב בזה בעזהי״ת. דאף דזה ודאי דהירושלמי מודה דרב לית ליה לינא דמשאיל״מ בכ"ז פליג הירושלמי אש״ס דילן במקצת. והוא. דהש"ס דילן ס"ל דבכל גווני ל"ל לרב ושמואל משאיל"מ כמבואר שם (מ"ז:) בהא דפריך ורב ושמואל האי שבועת ד' מאי דרשי ביה. ועי' בתוס' שם בד״ה מתוך וכו' וברא״ש ור"ן וחי' הרשב"א שם. אבל הירושלמי י"ל דס"ל דדוקא בשניהם חשודים הוא דל"ל לרב משאיל"מ משום דהחשוד רוצה לישבע ורק דאנן לא שבקינן ליה ותקנו דהיכא שהנתבע הוא חשוד דנשבע התובע ונוטל, ומשו״ה היכא שגם התובע הוא חשוד ס״ל לרב ושמואל דחזרה שבועה לסיני. דאין לנו לומר דיטול התובע בלא שבועה דא״כ יהא חוטא נשכר. ובפרט שהנתבע עומד וצווח שברצונו לישבע וליפטר. וכן בהא דס"ל לרב בירושלמי שם במת לוה בחיי מלוה ואח"כ מת מלוה דאין יורשי המלוה נוטלין מיורשי הלוה כלום, ה״ט דכיון דמת לוה בחיי מלוה כבר חלה השבועה על המלוה כדתנן אין נפרעין מנכסי יתומין אלא בשבועה, וכיון שחלה פעם אחת שוב לא פקע, ומשו"ה בני מלוה שאינם יכולין לישבע מפסידין לגמרי ־ אבל בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דשבועה גבי לוה הוא ואיהו הלא קאמר א״י בזה ס"ל להירושלמי דגם רב ס״ל דמשאיל"מ. [ועי' בר״ן שם בד"ה מלמד שהשבועה חלה וכו' שהקשה באמת כ״ז אש"ס דילן (מ״ז.) שם ע"ש מה שדחיק ליישב]. ומשו"ה שפיר קאמר רב בירושלמי אנת לית ידע אהן ידע. דבכה״ג ס"ל לרב דמשאיל״מ. וכיון שכן שפיר הקשו הראשונים ז״ל על הך דירושלמי דב"ק הנ״ל ׃ ולפי זה יתפרש לן היטב דברי הירושלמי דס״פ שבועת הדיינין הנ"ל. וכל מ"ש הן הן דברי הירושלמי, וה״פ "והלה אומר א"י" פי' אם הלוה טוען סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה, והלה אומר יודע אני שהיה שוה יותר מדמי החוב אך א"י כמה וכפי' הרמב״ן והריב"ש נזה. ״ר' בא בשם רב אמר אנת לית ידע מהן ידע" פי' לכיון שאתה א״י והלה יודע ה״ל משואי״ל דמשלם. [והא דקאמר "ואהן ידע״ הוא דאילו גם הלוה לא ידע כמה היה שוה יותל פטור המלוה בכה״ג כיון שטענו שניהם ספק כמנואר בח״מ (סי' ע״ה סעי' י"ח)]. וע״ז קאמר הירושלמי "ר״י דרומי בעי קומי ר״י כא את אומר לית את ידע אהן ידע ותמן את מר הכין״. פי' דהכא ס"ל לרב למשאיל"מ ותמן גבי יתומין מן היתומין אמר רב הכין דמוכח משם דלא ס"ל לרב משאיל״מ כמו שהוכיח באמת כן הש"ס דילן שם (מ"ז.) וע"ז משני הירושלמי "תמן יש חלות השבועה הכא לית חלות השבועה" [כן היא גירסת הריב״ש כאן ואזיל דברי הפ״מ שם בד"ה ר"ה], פי' הא דס"ל לרב התם דיורשי המלוה נפסדין לגמרי הוא משום דכבר חלה השבועה על המלוה וכיון שחלה שוב לא פקעה ולפיכך בניו שאי"ל מפסידין וכמ"ש לעיל בשם הר"ן. אבל הכא לית חלות השבועה ומשו"ה ס"ל לרב דמשאיל״מ. ובספרי ״נתיבות ירושלים" על ירושלמי נזיקין הארכתי בזה ואכ"מ: ישראל חיים בהרב הג' כו' מו"ח ארי' צבי דייכעש מחבר ספר פרחי האביב.

תם ונשלם. שבח לאל בורא עולם. הוגה על ידי בן ציון בלאאמ"ו מו"ה ירמיהו עקיבא זצ"ל אלפס.