תשובות ריב"ש/תקיז

תשובה תקיז

למונסון

שאלת ראובן קנה קצת בתי יעקב ואחר זה מכר יעקב שאר עליותיו ללוי ובין שתי קניות אלו חלק גג משותף לשני הקונים ובאמצע הגג עשו שניהם מחיצה ועתה אחר שחלקו הגג בא ראובן לומר דלא ניחא ליה שמי גשמים היורדים בחלק גגו של לוי שיהיו שופעים ושופכים דרך גגו של ראובן ובצנורו שהרי זה כשני אחין שחלקו שאין להן דרך זה על זה ולא סולמות ולא חלונות ולא אמת המים ועוד שכבר מכר המוכר לראובן חלקו ראשונה בעין יפה וכמו שכתב כן בפירוש בשטר המכירה שמכר לו בעין יפה מכירה זו בלי שום תנאי ושיור בעולם ואם כן אין לשני אלא מה ששייר ראשון. ולוי טוען ואומר שכיון שמימי קדם כשהגשמים היו יורדים היו משפיעים ושופכים בגגו ובצנורו לאו כל כמיניה לומר אחר חלוקת הגג שיפסקו הגשמים מן הטעמים שטען ראובן. ועוד שאין לו דרך אחר להשפיע הגג שירדו הגשמים כי אם לחלק גגו של ראובן ואם כן שהוא ישתוק ויניח הדבר כאשר הוא וכשיבאו גשמים יזלו המים על עלייתו של ראובן שתחת הגג של לוי ויזיקו התקראות שלו. וראובן חוזר וטוען שמאחר שאין ללוי זכות על הגג של ראובן שעם היות שאין לו דרך אחר להשפיע גגו מכל מקום שיעשה גג אחר על הגג המגולה ההוא כדי שהמים היורדים על חלק הגג המגולה של לוי לא יזיקו לתקראותיו של ראובן זהו מה שנראה מטענותיהם ושאלת הדין עם מי:

תשובה אין ספק שלא נשאר ליעקב המוכר שום זכות במה שמכר לראובן משום דקיימא לן (בבא בתרא ס"ה.) מוכר בעין יפה מוכר וכל שכן זה שבאר לו כן בשטר המכירה ואין לו דרך עליו ולא אמת המים ולא שום שעבוד על החלק שמכר כדאמרינן (שם) בההיא דהאחין שחלקו אין להם דרך זה על זה וכו' מטעמא דלקוחות הן וכל אחד ואחד מכר לחברו חלקו בעין יפה שלא ישאר לו שום זכות ושום שעבוד על חלק חברו אף על פי שהיה רגיל בו קודם שחלקו ואין אחד מהם יכול לומר על דעת כן חלקנו שנשתמש כדרך שהיינו משתמשין בו מקודם כדאמרינן בפ"ק דב"ב (ז'.) הנהו בתרי אחי דפליגו חד מטייה אספלידא וחד מטייה תרביצא אתא ההוא דתרביצא קא בני אשיתא אפומא דאספלידא אמר ליה קא מאפלת עלי אמר ליה בדידי קא בנינא אמר רב חמא דינא קאמר ליה ומקשינן ולימא ליה אדעתא דהכי פליגנא דדיירנא ביה כדדרו אבהתאי אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי נהרדעי לטעמיהו דאמר רב נחמן אמר שמואל האחין שחלקו אין להן דרך זה על זה ולא סולמות זה על זה ולא אמת המים זה על זה והזהרו בהן שהלכות קבועות הן. ובנדון זה גם כן לעבור מי גשמים מחלק הגג שנשאר למוכר יעקב דרך הגג שמכר לראובן אין לו בזה שעבוד כלל אע"פ שהיה כן מקדם. ועוד עדיף ראובן מאחין שחלקו משום דהתם כל אחד מכר לחברו ביחד ולכן כל אחד זכה בחלקו בעין יפה אבל בנדון זה שראובן קנה ראשון יפה כחו שאין למוכר זכות עליו באותן דברים ולו יש זכות ושעבוד על המוכר או על הבא מכחו במה ששייר לעצמו בין בדרך בין בחלונות ובשאר דברים. ומכל מקום הסכימו המפרשים ז"ל שאין הכונה בכל אלה שיוכל האחד לכוף האחר שיסלק הוא ההיזק ההוא אלא שהניזק יכול לבנות בשלו בענין שיסתלק השעבוד ההוא כגון שאם היתה אמת המים עוברת דרך שדהו שיכול לסתרה לפי שכל אחד יבנה בשלו מה שירצה מבלי שיוכל חברו לעכב עליו דומיא דמאי דאמרינן התם אמר ליה בדידי קא בנינא ואמרינן דדינא קאמר ליה אבל לא שיוכל הוא לכוף לחברו שיסתרנה הוא. וכן הדין אם היו לאחד נטפי ושופכי על חצר חברו אין זה יכול לכופו לסלקם אבל אם יוכל לעשות איזה בנין בשלו בענין שלא ירדו המים ההם בחצרו הרשות בידו וזהו לשון הרמב"ם ז"ל שאם היה אמת המים עוברת דרך שדהו יכול זה לסתרה. וכן יש מי שפירש גם כן אין להן חלונות אין להן דין חלונות זה על זה שיצטרך זה להרחיק מכנגדן ארבע אמות כדי שלא יאפילו אלא בונה בשלו כרצונו אבל אין כופין זה את זה לסתמן משום היזק ראיה שלא ע"מ כן חלקו לסלק משם כלום ולפי זה בנדון זה יכול ראובן לעשות איזה בנין בשלו בענין שלא יעברו מי גשמים דרך גגו ואין יעקב המוכר או לוי הבא מכחו יכולין לעכב עליו אבל שיכוף הוא למוכר או לבא מכחו לעשות בנינין כדי שלא יעברו המים דרך עליו הא ודאי לא. אמנם הרמב"ם ז"ל כתב שאם היה לו חלון המשקיף על חבירו יכול לכופו לסתמה אע"פ שלא כתב כן באמת המים והטעם לדבריו דשאני היזק ראיה דגירי הוא ויש בו קצת אסור ואע"פ שכל אחד יכול לעשות בשלו מה שירצה אין מניחין אותו להיות יורה חצים בחברו ומשום הכי יכול לכופו לסתום חלונותיו מה שאין כן באותן השעבודין האחרים. ובנדון זה אין מי הגשמים העוברים דרך גגו דומיא דחלון המשקיף ומזיק בהיזק ראיה דהוי הזיקא דגופא אלא דומיא דאמת המים העוברת דרך שדהו. וכי תימא מכל מקום יסתום ראובן הצנור כדי שלא יעברו המים דרך גגו ואחר כן יתחייב לוי לעשות בנין כדי שלא יזיקו מי הגשמים הבאים לגגו את תקרתו של ראובן. לא היא דבכי האי גוונא על התחתון לתקן משום דקיי"ל כרבי יוסי דעל הניזק להרחיק את עצמו כדאמרינן בפרק הבית והעליה (בבא מציעא קי"ז.) הנהו בי תרי דהוו דיירי חד עלאי וחד תתאי כי משי עליון מיא אזלי ומזקי ליה לתחתון מי מתקן רבי חייא בר אבא אמר עליון מתקן רבי אלעא ורבי חייא בר יוסף אמרי תחתון מתקן מאן דאמר עליון מתקן קסבר על המזיק להרחיק את עצמו מאן דאמר תחתון מתקן קסבר על הניזק להרחיק את עצמו וקא מפלגי בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן דתנן מרחיקין את האילן וכו' ואפסיקא הלכתא בהדיא התם (בב"ב כ"ה:) כרבי יוסי דאמר על הניזק להרחיק את עצמו והלכך הלכתא כמאן דאמר תחתון מתקן דקאי כרבי יוסי ואע"ג דאמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוה אמרינן מודה רבי יוסי בגירי הני מיא לאו גירי נינהו דמיתם תיימי והדר אזלי כלומר שהמים כשיורדים מידיו בולע אותם המעזיבה ואח"כ באים אל התקרה שהיא של תחתון ומזיקין אותה. (וכתב) [וכ"ת] בנדון זה כשיהיו הגשמים מרובין וירדו בשפע יקלקלו כל המעזיבה בענין שיזיקו בירידתם ממש על התקרה כי לא תוכל המעזיבה לבלוע אותם ואז הוי גירי והוי כמאן דליכא מעזיבה דאז עליון מתקן כמו שכתב זה הרב אלפסי ז"ל שם בהלכות. לא היא דהיינו התם שהיו באים מכחו של עליון ומחמת תשמישו כשהיה נוטל ידיו ואז הוו גירי דידיה כשאין שם מעזיבה אבל בנדון זה שהגשמים יורדין מאליהן אין לומר כאן גירי שאין באין מכחו אלא מן השמים הן יורדין כדאמרינן בפ' לא יחפור (בבא בתרא כ"ו.) בי בר מריון כי הוו נפצי כתנא הוה קא אזלא רקתא דכתנא ומזקא אינשי אתו לקמיה דרבינא אמר להו כי אמרינן מודה רבי יוסי בגיריה הני מילי דקא אזלי מכחו הכא זיקא הוא דקא ממטי ליה. ואע"ג דאסיקנא התם דהוי דומיא דזורה ורוח מסייעתו דחשבינן ליה מלאכה לענין שבת והכא נמי אע"ג דלענין נזקין פטור דגרמא הוא מכל מקום מחייב לסלק הזיקו דגרמא מיהא הוי וגרמא בנזקין אסור שאני התם שהוא בעצמו היה מפיל הרקתא בידיו והרוח מסייעו להוציאו לחוץ אבל בנדון זה שמי הגשמים יבאו מאליהן ואין זה עושה בהן דבר וגם לא ניחא ליה לזה שירדו שם אין כאן גיריה כלל ולא דמי לאבנו וסכינו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו שחייב לשלם (ב"ק ג':) דהתם ממונו הוא שהזיק ובפשיעתו שהניחן במקום שברוח מצויה ילכו ויזיקו אבל בנדון זה אינן ממונו ואינו חפץ לזכות בהן וגם אינן יורדים בפשיעותו ואינן לא גירי ולא גרמא דגירי ולכן אין מחייבין ללוי לבנות שום בנין כדי שלא יזיקו לראובן מי גשמים הבאים על גגו אבל אם ירצה ראובן לסתור או לסתום הצנור ברשותו כדי שלא יעברו הגשמים דרך גגו הרשות בידו אבל אם אחר כן יגיע לו נזק לתקרת עלייתו מחמת הגשמים אין אשם על לוי בזה כלל ואין מחייבין אותו לסלק ההיזק ההוא כיון שאינן באים מחמת תשמישו אין צריך לומר שלאחר שהזיקו אין מחייבין אותו על ההיזק ההוא רק שיתקן המעזיבה מן הגג כמנהג המדינה בשאר גגות העיר כמו שהוא הדין בבית לאחד ועליה לאחד שהתחתון נותן תקרה והעליון נותן את המעזיבה ^*(ב״י ח״מ סי' קנ״ד מחו' כ"ו. ד"מ שם סי' קנ״ה אות א', רמ"א שם ס"ד. ועי' בשו"ת פרח מט״א ח"א סי' קי"ב):