תשובות ריב"ש/תקיב

תשובה תקיבעריכה

אושקה. לרבי יצחק בן אליטנסי י"א

שאלת מהו לומר אבינו מלכנו בשבת שבין ראש השנה ליוה"כ לפי שיש מחלוקת ביניכם יש מי שאומר שאין לאמרו דבין שהוא תחנה בין שהוא שאלת צרכים אין לאמרו בשבת כלל ואפי' בר"ה וביה"כ שחל בשבת כתבו קצת מן האחרונים שאין לאמרו כ"ש בשבת שובה וכ"ש לקצת מקומות שנהגו שלא לאמרו אף בר"ה במנחה כשחל להיות בערב שבת משום כבוד השבת ויש מי שאומר שיש לאמרו שאם מותר להתענות בו כדעת קצת מפרשים כ"ש שמותר לומר בו סליחות ותחנונים וא"מ וכבר נהגו בליל השבת ההוא לקום ולהרבות בסליחות ובבקשת צרכים ובפרט אלהינו שבשמים שהוא כעין אבינו מלכנו כי כל צרכי רבים מותר לשאול ובפרט ביום הנזכר שאנו נרדפין מחמת עונש העונות ושאלת ממני להודיעך דעתי:

תשובה בדבר כזה שרבו בו הסברות וגם שאין אסורו חמור כל כך הולכין בו אחר המנהג ואם גם המנהג מתחלף ומקומות מקומות יש כל אחד נוהג כמנהג מקומו ואין לשנות המנהג מפני המחלוקת ובענין זה רבו המנהגות כי פה סרקסטה נהגו לאמרו בשבת שובה ובשבת של ר"ה ויום הכפורים ובברצלונה לא נהגו לאמרו בהם כלל מפני שהוא שאלת צרכים וכן המנהג באשכנז ובגירונד"א נהגו ג"כ שלא לאמרו בהם מן הטעם הזה זולתי ביום הכפורים שחל להיות בשבת מפני שהוא גמר דין ואם לא עכשיו אימתי ועשאוהו כנרדף שצועקין עליו בשבת כשיש בו סכנה ליומו אבל אם אין בו סכנה ליומו לא ובכאן כיון שעדיין יש שהות עד יום הכפורים אין צועקין בשבת ומכל מקום המנהג הטוב והישר בעיני הוא מנהג ברצלונה שלא לאמרו כלל בשום שבת אף ביום הכפורים שכיון שאין זה מנוסח התפלה עצמה והוא נוסח שאלת צרכים לעצמו אין לאמרו בשבת אבל שאר הסליחות והבקשות הנהוגות לומר בתפלה עצמה בשאר י"ה אין צריך לשנותן מפני שחל בשבת אף אם יש בהן שאלת צרכים וזהו שאמרו בירושלמי (שבת סוף פט"ו) תני אסור לשאול צרכיו בשבת רבי זעירא שאל את רבי חייא בר אבא מהו מימר רוענו זוננו פרנסנו כנומר בברכת המזון אמר ליה טופס ברכה כך היא כלומר וכיון שהוא צריך לומר ברכה זו אין לשנות מטבע הברכה ממה שהוא אומר בחול שאין אסור שאלת הצרכים אלא להוסיף על מטבע הברכה או כששואל לעצמו שלא בתוך ברכה הצריכה לו. ומן הירושלמי הזה נראה שהוא אסור אפי' בצרכי רבים דהא רוענו פרנסנו צרכי רבים הוא ובלשון רבים הוא שואל והוה ליה כמו בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה וכו' שהתירו להוסיף באותן עשרת הימים משום דהיו צרכי רבים אע"פ שאסור לשאול צרכיו בג' ראשונות ובשלש אחרונות ואמרו הגאונים ז"ל בההיא צרכיו הוא דלא ישאל אבל צרכי רבים ישאל משמע דכל ששואל בלשון רבים אפי' היחיד מותר לשאול בשלש ראשונות ובשלש אחרונות שהרי לא אסרו על היחיד לאמרו ואם כן ברענו פרנסנו היה ראוי להתיר בשבת אם היה מותר לשאול צרכי רבים בשבת ולא היה צריך לטעמא דטופם ברכה כך הוא אלא משמע דשאלת צרכים בשבת אפי' צרכי רבים אסור אלא (משום) דהתירו משום דטופס ברכה כך הוא וגם בזה הוכיח הרמב"ן ז"ל שלא היה מנהגן לאמרו ולזה שאל מהו לאמרו שאם היה מנהגן לאמרו לא היה לו לומר בלשון שאלה אלא בלשון קושיא והא אמרינן רוענו פרנסנו אלא שהשיב לו שאם רצה לאמרו מותר ומפני טעם זה הנאמר בירושלמי אומרים בספר חיים אף בשבת אע"פ שאסור לשאול בו אפילו צרכי רבים משום דהוה ליה כטופס ברכה כיון שנהגו לאמרו אף בחול באותן הימים. ומטעם זה אני אומר שכל הבקשות והסליחות והפזמונים הנהוגות לומר באמצע התפלה בראש השנה וביום הכפורים ובשאר המועדים אין צריך לשנותן כשחלו בשבת אף על פי שיש בהן שאלת צרכים משום דכיון שנהגו כן באותן ימים כשחלו בחול הוה להו כטופס ברכה אבל אבינו מלכנו שהוא שאלת צרכים לעצמו ואינו באמצע תפלה כדי שנאמר בו טופס ברכה כך הוא אין ראוי לאמרו, אבל מה שקמים בשבת ההוא באשמורת הבקר ומרבים בסליחות ויש בהם ג"כ שאלת צרכים כבר כתוב בספר אורח חיים (סי' תר"ב) שמנהג זה אינו באשכנז כי אם בספרד ותמה מאד על מנהגם וגם בעיני יפלא אלא שרואה אני שהם משנים בזה הרבה משאר הלילות שאינם מתחילין בליל השבת ההוא לך ה' הצדקה ובענייני הצעקה כמו שעושין כן בלילי החול אבל מתחילין בפסוקי דזמרא כגון מזמור ליום השבת ובפסוקים אחרים שהם משמחי לב ועושין מזה עיקר ומקצרין הרבה בענייני הצעקה והתחנה ואף באלהינו שבשמים המהדרין אומרים ממנו פ' ראשון ואחרון לבד ועל ידי שנויין אלו מקילין בזה בדבר שאין אסורו חמור כל כך מה שאין לעשות כן באבינו מלכנו שאומרים אותו לבדו וגם שנתקן על הצרות מימי קדם כמו שמוזכר בפ' סדר תעניות האלו (כ"ה:) דתניא התם ושוב מעשה בר"א שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה ירד אחריו ר' עקיבא ואמר אבינו מלכנו חטאנו לפניך אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה אבינו מלכנו רחם עלינו ונענה. והראיה שהביא האומר שראוי לאמרו ממה שמותר להתענות בו תשובתו ערביך ערבא צריך וכמו שאכתוב בסמוך בשאלתך השניה. אמנם כבר כתבתי למעלה שבענין כזה רוצה לומר מאבינו מלכנו אין לשנות המנהג מפני המחלוקת וכל א' יעשה כמנהג מקומו: